בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, "תְּרוּמָה", ה' אוֹמֵר לְמֹשֶׁה אֵיךְ לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן וּמֵאֵלּוּ חֳמָרִים לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ. הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה מְאֹד מְפֹאָר וּמְאֹד יָפֶה, וְנַעֲשָׂה מֵחֳמָרִים יְקָרִים, כְּמוֹ לְמָשָׁל: זָהָב, כֶּסֶף וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. מַדּוּעַ חָשׁוּב שֶׁהַמִּשְׁכָּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיוּ מְפֹאֲרִים? יְלָדִים, הַאִם רְאִיתֶם פַּעַם בָּתֵּי כְּנֶסֶת יָפִים? אוּלַי בֵּית הַכְּנֵסֶת שֶׁלָּכֶם הוּא מְפוֹאָר וְיָפֵה בִּמְיֻחָד? כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בּוֹנִים בָּיִת לַה', לִתְפִלָּה אוֹ לְהַקְרָבַת קָרְבָּנוֹת – אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהוּא יִהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה, כִּי כָּכָה אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים כָּבוֹד לַה', וּמַרְאִים לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת. לָכֵן הַמִּשְׁכָּן הָיָה כָּל כָּךְ מְפוֹאָר. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ רָצוּ לָתֵת כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לָהֶם 'מַסְפִּיק, לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר!' כָּךְ גַּם אֲנַחְנוּ נִלְמַד לְקַיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה.
תפריט
