הַשַּׁבָּת בָּהּ קוֹרְאִים אֶת פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח, נִקְרֵאת גַּם "שַׁבָּת שִׁירָה". מַדּוּעַ נִקְרֵאת הַשַּׁבָּת בְּשֵׁם זֶה? הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, שֶׁבְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים עַל שִׁירַת הַיָּם. שִׁירַת הַיָּם הָיְתָה שִׁירָה מְיֻחֶדֶת שֶׁאוֹתָהּ אָמְרוּ מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאַחַר הַנֵּס הֶעָצוּם שֶׁל קְרִיעַת יָם סוּף, שֶׁהִצִּיל אוֹתָם מֵהַמִּצְרִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ שֶׁה' הוּא זֶה שֶׁעָשָׂה לָהֶם אֶת הַנֵּס הַזֶּה, וְהֵם פָּצְחוּ בְּשִׁירָה אַדִּירָה, עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁמְּאֹד חָשׁוּב לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת לְה' עַל הַהַצָּלָה וְהַיְשׁוּעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ. הֵם אָמְרוּ שֶׁחִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל הוּא לֹא זָכָה לְכָךְ בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא אָמַר שִׁירָה! כָּל כָּךְ חָשׁוּב לְהַכִּיר טוֹבָה לְמִי שֶׁעוֹזֵר לָנוּ וּלְהוֹדוֹת לוֹ מִקֶּרֶב לֵב!