מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק השביעי של הסיפור לחצו כאן!
פרק 8
'ישבתי מרותקת לסיפור. 'רגע אחד, איך אוטו מגיע לאי?? אמרת שלציידים היה אוטו…' שאלתי את נסיה בבלבול. 'אויש נכון שכחתי לספר, זה הרבה יותר משוכלל ממה שאת חושבת. האוטו הזה יכול להיות גם צוללת.' מה?!' התפלאתי. 'איך את יודעת?? ראית..?' שאלתי. 'לא, לא ראיתי. אני גם חשבתי על זה יום אחד, פשוט שאלתי את אבא… הוא תמיד הסביר לי דברים שלא הבנתי…' נסיה נאנחה בעצב. שתקתי.
בקיצר, הנסיעה ארכה כחצי שעה בערך. יצאנו מהמכונית. 'היי אמא אולי נקנה ארטיקים קודם?' שאלה מיכל. 'אממ…נו טוב.' ענתה. הלכנו לחנות הארטיקים. בדרך מיכל החזיקה יד לאמה. קינאתי בה. למה אני נזכרת באימי כל הזמן? אני רוצה פשוט לשכוח הכל, חשבתי. 'יש דברים שאי אפשר לשכוח, נסיה. גם אם רוצים' אמר לי האריה בשעת הפרידה. נזכרתי איך החזקתי יד לאימי כשטיילנו ביער עד שהגיע היום הנורא, כשראיתי אותה שוכבת על הרצפה ללא תזוזה, מדממת. 'אמא?' שאלתי. 'אמא קומי. לא ישנים בבוקר. נו אמא בואי. אני רעבה. אולי תכיני משהו לאכול?' היא לא קמה. פניו של אבי היו נפולות ועצובות. דמעה זלגה על לחיו. לא הבנתי מדוע. 'אבא, למה אמא יושנת? ולמה אתה בוכה?' שאלתי. 'הו נסיה מלאך שלי. אמא… לא ישנה. בואי. אני אכין לך משהו לאכול.' אמר אבא בעצב.
ניערתי את ראשי. מספיק! אל תזכרי בזה! אמרתי לעצמי.
'מיכל בחרה ארטיק תות. אני דווקא רציתי ענבים. נכנסנו עם הארטיקים לבניין גדול וישן.
ניגשנו למזכירות. אישה רזה עם חולצת טריקו ישבה מאחורי דלפק והתעסקה במחשב.
'שלום אני רוצה להזמין תור לפסיכולוג ילדים בשעה הקרובה', אמרה אמה של מיכל.
'מה השם של הילדה?' שאלה המזכירה.
'אמממ…מי…נס…' גמגמתי. אז איך בסוף קוראים לי?! שאלתי את עצמי.
'קוראים לה נסיה', ענתה מיכל.
'אוקי… ובת כמה?'
'אה! את זה אני יודעת! אני בת 6!' קראתי בשמחה.
המזכירה הביטה ביי והרימה גמה. לאחר שניה היא ניערה את ראשה וכתבה את הנתונים במחשב. ואמרה: 'עוד רבע שעה, יש לכם תור אצל משה צברי הפסיכולוג. אתם תראו, חדרו כמעט בסוף המסדרון.'
'תודה', ענתה אמה של מיכל.
לאורך המסדרון הארוך ניצבו המון דלתות ועל כל אחד מהם שם של מישהו. אמה של מיכל נעצרה ליד דלת אחת. עליה היה כתוב:
'משה צברי,
פסיכולוג ילדים'
חיכינו עשר דקות מחוץ לחדרו. אמא וילדה יצאו מהחדר והלכו. נכנסנו. מאחורי שולחן קטן ישב איש נחמד בחליפה שחורה. הוא ליטף את זקנו 'בואו שבו', הורה לנו. הוא הוציא עט ומחברת קטנה ממגירתו. 'נסיה, נכון?' שאל. הנהנתי. הוא כתב את שמי והניח בצד את המחברת. 'את מעדיפה שאמך תישאר בחדר, או תחכה בחוץ?' שאל. הוא חושב שזאת אמא שלי… צחקתי לעצמי בשקט. 'אממ…בחוץ', עניתי. מיכל ואמה יצאו מהחדר. התיישבתי בכסא מולו. הסתכלתי סביבי. איזה מקום מוזר, חשבתי. 'מה זה?' שאלתי והצבעתי על משהו המונח בצלחת על השולחן. 'צ'יפס. רוצה?' הציע לי. 'מה זה טיפס?' שאלתי בבלבול. 'לומשנה…' ענה במבוכה. לקחתי את העט וקשקשתי על השולחן. 'מגניב!' קראתי בהתלהבות. 'לא, לא, בבקשה תפסיקי!!' קרא ולקח מידי את העט. בתוך ארגז אחד היו מלא עלים. רק עכשיו אני מבינה שזה בכלל שימש ליצירה או משהו כזה.'
למה? מה חשבת שזה?' הפסקתי את נסיה מסיפורה. 'תכף תביני'. אמרה וחייכה.
הסתכלתי על העלים. 'למה אתה אוסף את העלים? זה הכי יפה שזה על הרצפה! אנחנו בחיים לא ניקינו אותם!'. לקחתי את הארגז ושפכתי את כל תכולתו על הרצפה. 'מה את עושה?!' צעק עלי בעצבים. הפסקתי. הארגז נשמט מידי. דמעות צפו בעיניי. 'למה אתה צועק עליי?' שאלתי בעצב. 'זהו. אני הולכת מכאן!' קראתי. מקום מוזר ומכוער… מלמלתי לעצמי. ניגשתי במהירות אל הדלת 'ואל תציע לי יותר מה'טיפס' הזה שלך!' צעקתי, יצאתי וטרקתי אחריי את הדלת. אמה של מיכל הסתכלה עליי בבלבול.
'מה קרה?' שאלה בדאגה. 'הוא רק צועק הבנאדם הזה!' קראתי בעצבנות.
'וואה וואה, איך התעצבנת! בואי, נלך לתחנה הבאה…' אמרה והחזיקה את ידי. פסענו במסדרון לעבר דלת היציאה. מיכל צחקה לעצמה בשקט. 'מה מצחיק אותך?' שאלתי בעצבנות. 'כלום.' ענתה.
הרבצתי לה. 'איי!!' מיכל צעקה ובכתה. קפאתי על מקומי. 'נסיה! זה לא יפה!' אמרה אמה, ניגשה למיכל וחיבקה אותה. מה עשיתי עכשיו? שאלתי את עצמי. אני לא מאמינה שעשיתי את זה! אמרתי לעצמי בכעס. הרבצתי לעצמי. 'למה את מרביצה, נסיה??' הוכחתי את עצמי. מיכל ואמה שתקו והביטו בי כאילו נפלתי מהירח. 'הפסיכולוג לא הצליח איתך, אה? נקווה שבית היתומים יצליח' אמרה ושוב מיכל צחקה. נכנסנו למכונית. אמה של מיכל התניעה את האוטו ונסענו.
המשך יבוא…
למעבר לפרק התשיעי של הסיפור לחצו כאן!
44 תגובות
להודיה
את ילדה מאד יצירתית ודמיון מאד מפותח אבל זה כבר יותר מידי דמיוני ואני לא פונה אליך דוקא אלא לכל מי שרוצה לעשות סיפור אז בבקשה לא לעשות את זה מידי דמיוני. אבל את עדין אלופה ויש לך ראש יצירתי. מקוה שתביני…
100מם וגם מענין
מעניין מאוד
איזה מותח
מותח
מותחחחח
ואווו זה ממש מותחחחח
ואוווווו תקשיבי אני…
בת 17 וקוראת ת'סיפור שלך…הוא ממש מותח!!!!!!
הסיפור מהמהם
אני קראתי את כל זה בפעם 1 וזה מטריף
ואהההה
זה קצת עצוב. עצוב כי מיכל הזאת היא פשוט לאיודעת…
איזה מתחחחח……
וואו הודיה את כותבת ממש טוב הסיפור שלך מותח מאוד, באיזה ימים עולים הפרקים?
100מם ומעניין בטירוף
להודיה! את פשוט מותחת אין כמו הסיפור הזה אני קוראת ת'סיפור שלך הוא ממש מותח!!!!!
להודיה כהן
הודיה את מגניבה ומוכשרת אני מעריצה שלך
חלום
זה יותר מדי דמיוני אז בטוח שבסוף כל הסיפור הזה זה חלום 100 אחוז תראו בסוף ….. וניראה אם אני צודקת….
תכתבי את כול זה בספר!!
זה ממש מותח ומענין את תהי סופרת!!!:)
ללא חשוב
תגיד/י בת או בן כמה את/ה
למגניבה=]
חייימשליייי=] תודההה
להודיה כהן!
אוף אבל מה הקטע למתוח אותנו ועוד ליכתוב בכל פעם ממש קצת נ.ב אל תיפגעי! ביוש!!!!
הסיפור
זה יפה אבל לא כל כך התחברתי, את מוכשרת אבל זה יותר מדי דמיוני ולא כל כך מובן . אבל סך הכל את מאד מוכשרת כל הכבוד
את מ-ו-ת-ח-ת
אין אין אין אין עליך את מותחתתתתת
לכל הבנות שמגיבות! =]
תודה רבה לכן אתם ממש משמחות וזה ממש כייף לראות שאתם אוהבות את הסיפור שלי!!. ולאלה שלא אהבו – זה ממש בסדר, אני לא נפגעת כי 'על טעם וריח אין להתווכח' =]
לבתיווווווווווווווווש=]
טוב חייב קצת רגש, לא?
להודיה
מעניין אותי לדעת באיזה כיתה את יש לך כישרון לא נורמלי. אהבתי את הסיפור ואני במתחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
להודיה
יואו זה מותח! תכתבי יותר בפעם אחת! (זה נעצר במתח..) וזה יותר מידי דימיוני… יש לך כישרון!!! נ.ב לא להפגע…
את תותחיתתתתתתתת!(:
מדהימה! אבל לא הגיוני לחלוטין!!!!!!
להודי'ה כהן
לקחת את הסיפור מספר או שאת המצאת?
מתי???????!!!!!!!!!!!
מתי את כבר עושה את הפרק הבא??????!!!!!! איזה מותח!!!!!!!!
אני בכיתה ז'
…
למישהו…
אז יפה או לא…?
למירב
מבטיחה לך שלא! כבר קראתי הכל, כי אני אחות של הודיה. אל תכתבי לה שגיליתי לך..
להודיה…..
הסיפור שלך ממוותתחח!! נ.ב בת כמה את??
להודיה!!
ואאי!! את ממש מותחת וזה ממש סיפור מעניין!!!! את פשוט כישרונית ואני אומרת לך שאת תהיי סופרת כשתהיי גדולה!!! אין עלייך!! תותחיתתתתתתתתתתתתת באיזה כיתה את??
המצאתיי
נו ברורר שאנייי=]
להודיה
למרות שאני מעדיפה לא לקרוא ספורים עצובים הסיפור שלך מהמםםםםםםםםםםםםם!!!! ואת ממש צודקת בקשר ל'טעם וריח'
וואו
ישלי שאלה אם היא בג'ונגל איך זה שהיא יודעת לקרוא? ממש אהבתי את הסיפור את ממש כישרונית באהבה!!! שילת
טוב את צודקת..
להודיה! את צודקת
לשילת
בתכל'ס את צודקת אבל כנראה שלימדו אותה קצת…חח…אבל אני בטוחה שהיא לא קוראת פיקס…
להודיה כהן
איזה נחמד זה שאת עונה לנו על התגובות כי אני רגילה שלא עונים לי! הסיפור מ1000 מתי מוציאים פרק 9 ו10 אני במתח!
את ג-א-ו-נ-ה!!!
הסיפור שלך מהמם בטרוף! איך חשבת על זה? אני במתח
להודיה האלופה!!!!!!!!!
אני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דימיוניים אבל הסיפורים שלך פשוט אי אפשר להפסיק וגם להמרות שזה דימיוני זה מגיע אכשיהו למציאותי!
מזה משנה אבל אני בת……
11 ורבע
הסיפור הזה 100מממם!!!
אני במתח! זה סיפור מאלף!!!!!!!!!
יאאללה
מתי תמשיכי
הודיה חיימשלי:)
בגלל זה את כל כל טובה בשפה..חח (לכל השואלות אני איתה בכיתה)
סיפור
יוו מרגש יפה
למישהיייייייייייייייי
חיימשלי? אני רואה תגובות… לונורא נזרום… כן כולם לדעת היא אחות שלי…חח… קורעתתתת
פתחי את זה
תקשיבי נכון הסיפור דמיוני אז מה קרה הסיפור מעניין זה מה שחשוב וכולנו יודעים שהוא דמיוני אז למה להרוס?