ליל הגשרים

 היתה זו שנת תש'ו, שנתיים לפני קום המדינה. מלחמת העולם השנייה הסתיימה, ויהודים רבים שניצלו בנס מההשמדה רצו לעלות לארץ. ועדה שהוקמה החליטה שעל הבריטים בארץ לקלוט 100,000 יהודים, אך בעיני שר החוץ הבריטי ארנסט בווין הרעיון לא מצא חן. 'כדי לקלוט כל כך הרבה יהודים נצטרך להביא עוד הרבה חיילים בריטים לארץ ישראל' הוא הסביר 'ואתם יודעים כמה זה יעלה לנו? מאתיים מיליון לירות שטרלינג! זה הרבה יותר מדי. לא, לא נסכים שהיהודים יעלו לארץ…' 

על ההחלטה המכוערת הזאת שמעו חברי ההגנה, ובראשם מפקד הפלמ'ח יגאל אלון. 'לא ייתכן שבגלל כסף ימנעו מהאחים שלנו לעלות מאירופה!' הוא הצהיר. 'הגיע הזמן להראות לבריטים שהמצב לא יכול להימשך ככה. אנחנו צריכים לגרום להם נזק כזה שיבינו שאנחנו רציניים!' 

הרעיון של אלון היה נועז: כוחות של הפלמ'ח יפוצצו בלילה אחד כמה שיותר גשרים שמחברים בין ארץ ישראל לשכנותיה, וכך תיפגע היכולת של הבריטים להעביר סחורות וכוחות אל הארץ ומחוצה לה. פעולה שכזאת דרשה תכנון מדויק, והרבה מאוד תושייה ואומץ! היה צורך להשיג כמויות גדולות של חומר נפץ, להכשיר את הלוחמים, להגיע אל הגשרים באמצע הלילה, ולפוצץ את כולם בו זמנית. רבים מהגשרים היו במקומות מרוחקים מהיישוב, והיה צורך ללכת אליהם ברגל. אך הפלמ'ח לא נרתע מכל הקשיים, ובליל י'ח בסיון, בדיוק לפני שבעים ושתיים שנים, המבצע יצא לדרך. הלוחמים יצאו חרש אל אחד עשר גשרים במזרח, בדרום ובצפון, והצליחו לתקוף אותם בו זמנית. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד נפגע קשה, ורק אחד לא התפוצץ. ההצלחה היתה יכולה להיות מושלמת, אך בפיצוץ של הגשר על נחל אכזיב קרתה תקלה, וארבעה עשר חברים מהכוח נהרגו… למרות האסון, הפעולה נחשבת עד היום לאחד המבצעים האמיצים והמוצלחים של הפלמ'ח, שגרמה לכוחות הבריטים להתייחס אליהם הרבה יותר ברצינות!