כשהחפץ חיים למד שיעור בהלכות לשון הרע

 ר' משה היה בדרכו אל ה'חפץ חיים', הלא הוא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. בקרון הרכבת ישב מולו יהודי מבוגר, ור' משה החליט לפתוח איתו בשיחה.

 'שלום לך!' הוא פנה אליו. 'אתה נוסע במקרה לראדין?'

 'אכן, לשם אני נוסע' השיב היהודי בחיוך.

 'אני נוסע אל החפץ חיים' גילה ר' משה לשכנו לקרון. 'שמעתי שהוא צדיק גדול, ורציתי להתייעץ איתו בעניין חשוב. אתה מכיר אותו?'

 'כן' השיב הנוסע המבוגר בהיסוס 'אבל אני לא בטוח שהוא צדיק כזה גדול…'

 'מה?!' קפץ ר' משה 'איך אתה מדבר ככה על החפץ חיים?! הלא מדובר באחד מתלמידי החכמים הגאונים שבדור!'

 'נו, לא צריך להאמין לכל מה ששומעים…' השיב הנוסע בביטול 'עד כמה שאני מכיר אותו, הוא יהודי די פשוט. לא משהו מיוחד בכלל. לא ברור לי למה יצא עליו שם כזה.'

 ר' משה לא הצליח להבליג. הוא קם ממקומו והביט בכעס ביהודי שישב מולו. 'איזו חוצפה!' הוא התרעם עליו בקול גדול 'איפה כבוד התורה שלך?! איפה הכבוד לתלמידי חכמים?! מי אתה שתדבר לשון הרע על צדיק שכולם מכירים בצדקתו?! בושה וחרפה!!!' הוא התיישב במקומו, הסב את פניו, וסירב לדבר מילה אחת נוספת עם הנוסע החצוף.

 אך למחרת, כשר' משה נכנס אל ביתו של החפץ החיים, נכונה לו הפתעה. מולו הוא מצא את… היהודי המבוגר מהרכבת! כן, זה שהוא כעס וצעק עליו… הסתבר שהוא עצמו היה החפץ החיים!

 'אוי לי! מה עשיתי!?' נרעד ר' משה 'צעקתי על הצדיק וביזיתי אותו!' והוא רץ לחפץ חיים, תפס את ידו, והתחנן שיסלח לו.

 'אין צורך לבקש סליחה' חייך אליו החפץ חיים את חיוכו הטוב. 'להפך! אתה הגנת על כבודי מפני המלעיזים עליי! זה באמת היה מאוד יפה מצדך. אני גם רוצה להודות לך שלימדת אותי שיעור חשוב בהלכות לשון הרע.'

 'שיעור בהלכות לשון הרע?' התפלא ר' משה.

'כן', השיב החפץ חיים. 'בזכותך למדתי שלאדם אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו!'