ביום חמישי שעבר, בי'ח אלול, לפני מאתיים שבעים ושש שנים, נולד רבי שניאור זלמן מלאדי זצ'ל. רבי שניאור מלאדי כונה 'האדמו'ר הזקן' ו- 'בעל התניא' (כיוון שכתב את ספר התניא), והוא מייסדה של חסידות חב'ד. לכבוד יום מיוחד זה, הנה סיפור המבטא את חכמתו הרבה ודאגתו לכלל ישראל של בעל התניא.
לפני יותר מ-200 שנה, בעיירה קטנה באירופה, קהילה יהודית קטנה התכוננה לחתונתם של זוג יתום חסר אמצעים, ששידך בעל התניא.
בבוקר יום החתונה, בעוד כל הקהילה נמצאת בעיצומן של ההכנות לקראת המאורע המרגש, קיבל מפקד המשטרה החדש בעיירה פקודה מהממונים עליו. היה עליו לגייס יהודי אחד לצבא הצאר.
המפקד, שידע על החתונה המתוכננת בערב, החליט בכוונה לגייס דווקא את החתן המיועד.
לחתן לא הייתה ברירה, והוא נאלץ ללכת עם המפקד לתחנת המשטרה ושם להמתין לגיוסו הקרב.
לשמע הדברים פנו נציגי הקהילה למפקד המשטרה והציעו לשלם כסף בתמורה לשחרור החתן, אך המפקד לא הסכים וגירש אותם מעליו.
זמן מה לאחר מכן הגיע לעיירה בעל התניא אשר בא להשתתף בחגיגות החתונה.
כששמע בעל התניא על מה שקרה לחתן, החליט לפנות בעצמו למפקד המשטרה, יחד עם רב העיירה.
בעל התניא פנה למפקד והסביר לו כי כיוון שהבחור עומד להתחתן היום, הוא בכל מקרה לא יהיה חייל טוב, ולכן כדאי למפקד לקבל את הכסף שאספה הקהילה ובאמצעותו לשכור חייל טוב ומקצועי יותר.
המפקד, שבדיוק בלילה הקודם הפסיד כסף רב בהימורים, החליט הפעם לענות בחיוב להצעה, אך דרש סכום עצום בתמורה לשחרור החתן – אלף רובל!
כששמע בעל התניא את הסכום הנקוב, לא התרגש, והודיע למפקד כי הוא ידאג לכך שכל הסכום יהיה אצלו עד לפני שקיעת השמש.
'איך נשיג סכום כזה גדול תוך שעות מעטות?' תהה רב העירייה. בעל התניא השיב כי 'בעזרת ה', שהוא אבי היתומים, נעשה ונצליח'.
מיד התגייסה כל הקהילה לאיסוף תרומות, אך הסכום לא הספיק כלל – הקהילה הצליחה לאסוף פחות ממאה רובל.
בבית הרב, שם נאספו הכספים, תיעדו ברשימה מי תרם וכמה.
בעל התניא עיין ברשימה, ושם לב ששמו של הגביר המפורסם ביותר בעיירה לא נמצא בה.
'מדוע הגביר לא מופיע ברשימת התורמים?' שאל בעל התניא. תושבי העיירה ענו כי הגביר לא מוכן לתת צדקה בכלל, חוץ מפרוטת נחושת אחת קטנה. אף אחד לא מוכן לקבל את הפורטה העלובה, וכך היא תמיד נשארת אצל הגביר.
בעל התניא לא זלזל גם בפרוטה פשוטה אחת, והחליט להגיע לגביר בעצמו יחד עם הרב, ולבקש ממנו אישית לתרום למען שחרור החתן.
הגביר הכניס את הרב ובעל התניא לביתו בסבר פנים יפות, הקשיב לבקשת התרומה, ובסיומה קם והביא לבעל התניא פרוטת נחושת ואמר 'זו תרומתי'.
בעל התניא לקח את הפרוטה, הודה מכל הלב לגביר על תרומתו, והתקדם לכיוון הדלת.
'עצור בבקשה הרב!' אמר הגביר 'אני חושב שלא הבאתי לכם מספיק כסף', והושיט לבעל התניא רובל שלם.
בעל התניא הודה לו בנעימות על תרומתו, והתכונן ללכת. אך שוב פעם הגביר עצר אותו, והביא לו עוד קצת רובלים. כך מספר פעמים, עד שלפתע פרץ הגביר בבכי, וסיפר 'פעם, כשהייתי צעיר ולא עשיר כלל, הגיע אלי הביתה עני שביקש תרומה. לא היה לי מה לתת לו, למעט פרוטת נחושת אחת שמצאתי בבית. הבאתי לעני את הפרוטה, אך הוא סירב לקבל אותה ופשוט זרק אותה על הפנים שלי. כל כך נפגעתי מכך, שנשבעתי באותו הרגע, שאתן את הפרוטה למי שיבקש ממני נדבה, לא משנה לאיזו מטרה, העיקר שיסכים לקבל אותה ויגיד 'תודה'. מאז עברו שנים רבות, ואנשים רבים לא הסכימו לקבל רק פרוטה פשוטה אחת, כך שהפרוטה נשארה אצלי. הרב, אתה הראשון שקיבלת את הפרוטה בהערכה ובהכרת תודה, ובזכותך אני נפטרתי מהשבועה. הנה כל סכום הכסף לשחרור החתן – אלף רובל'.
אתם כבר יכולים לנחש איך הגיב בעל התניא… וכך, החתן שוחרר, והחתונה נערכה בשמחה ובהתרגשות רבה.
למחרת בבוקר, הלך החתן לטבול בנהר. לפתע, שם לב לתיק עור. כשפתח אותו, גילה בפנים אלף רובל! מסתבר כי בליל החתונה נפל מפקד המשטרה מסוסו, ומת. החתן הוא זה שמצא את התיק של המפקד, ובו כל הכסף ששולם עבור שחרורו. מיד פנה החתן לרב, ושאל אותו מה עליו לעשות עם הכסף? הרב פסק כי על החתן לקחת את הכסף, שהוא בבחינת 'מתנת חתונה מיוחדת' מבעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי זצ'ל.
לצפייה בפרק מהתוכנית 'מעשה שהיה' ובו המחשה של הסיפור הנפלא הזה, לחצו כאן.
