הבית של בנג'י

 השבוע לפני 15 שנה, בתאריך ט'ז תמוז התשס'ו, התחילה מלחמת לבנון השנייה, בה נפלו 121 חיילים יקרים.

אחד מהנופלים היה בנימין (בנג'י) הילמן, שממש כפי שנכתב במשנה 'הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה' יצא למלחמה שלושה שבועות בלבד לאחר נישואיו לאילה אשתו.

רגעים ספורים לפני החופה, ביקשו אילה ובנג'י מכל המשתתפים להתפלל יחד אתם לשלומם של כל חיילי צה'ל, ולשלומם של חיילי חטיבת גולני שהיו בעיצומו של מבצע בעזה.

בנג'י לא נולד בארץ.  הוא עלה מאנגליה יחד עם משפחתו כאשר היה בן 4, ולכן היה לו חשוב מאוד 'להיות ישראלי'  ולתרום למדינה ולעם בכל הזדמנות. במסגרת סרט לזכרו, דני, אביו של בנג'י, סיפר כי אחד הערכים המרכזיים לפיהם בנג'י חי את חייו, היה לתרום ולעזור בכל מקום שצריך.

במהלך שירותו הצבאי ביחידת 'אגוז' של חטיבת 'גולני', בחר הצבא לשלוח אותו כנציג מטעמה לארצות הברית ולקנדה, שם  השתתף במצעד March for Israel ('המצעד למען ישראל') ואף הרצה בפני עסקים שונים ובתי ספר.

בנג'י היה אדם חברותי ואכפתי מאוד, ולכן כשמשפחתו חשבה כיצד ניתן להנציח אותו, היה להם חשוב לבחור בדרך שכולה אכפתיות ונתינה.

לזכרו של בנג'י, החליטה משפחתו להקים בית חם לחיילים בודדים. בעזרת תמיכה של הקהילה המקומית וקהילות יהודיות ברחבי העולם, הצליחו להגשים את החזון ולהקים את 'הבית של בנג'י' .

הבית של בנג'י מספק לחיילים בודדים חדרי מגורים פרטיים, ארוחות ביתיות, חיבור לאינטרנט,  מיזוג אוויר, שירותי כביסה, פעילויות פנאי ועוד, והכל בהתנדבות ובאהבה.

בנוסף ל-87 החיילים הזוכים להתגורר בבית של בנג'י במשך כל שירותם הצבאי, הבית מספק גם שירותי ייעוץ והכוונה לחיילים בודדים לפני שחרור, במטרה לתת להם כלים מעשיים ורגשיים לחיים האזרחיים.

חיילים אשר התגוררו בבית מספרים כי הוא סיפק להם תחושה ביתית ותומכת שליוותה אותם גם הרבה אחרי השחרור. וכך, מורשתו של בנג'י, אשר היה בעל לב רחב ואוהב, ממשיכה להתקיים בבית שכולו נתינה ואכפתיות. יהי זכרו ברוך.