בתקופת האר'י הקדוש, שיום פטירתו חל השבוע, חי בצפת יהודי בשם ר' אברהם.
הוא היה צדיק וחסיד באופן כללי, אך בנקודה אחת היה מיוחד: הוא הצטער מאוד בצער השכינה על הגלות, והיה מעורר את התושבים כל לילה לומר תיקון חצות.
יום אחד חלה ר' אברהם, ומחלתו הלכה והחמירה. ביקר אותו האר'י ואמר לו: 'אני רואה שנגזרה עליך גזרה שתמות מהמחלה, אך יש משהו אחד שיכול להציל אותך: אם תיסע לירושלים ותבקר בכותל. אם תצליח להגיע לשם ולראות את השכינה בצערה, תזכה לחיות עוד שנים רבות!'
שמע ר' אברהם את דברי האר'י, והחליט לעשות כמצוותו. בזמן האר'י, לא היה פשוט להגיע מצפת לירושלים! זה לא היה כמו היום, שעולים על אוטובוס ונוסעים תוך מספר שעות בכבישים מהירים…את המסע עשו על גב חמורים בשבילים צרים ועקלקלים, והוא לקח ימים ארוכים. ובכל זאת, כשהתאושש ר' אברהם ממחלתו מעט, התאמץ ונסע.
כשהגיע לאחר תלאות רבות לכותל, התפלל ר' אברהם בדבקות, ובכה בכי רב. הוא בכה על החורבן, על הגלות, ועל צרותיהם של עם ישראל…בכה ובכה, עד שהלילה החל לרדת, והוא הרגיש שכוחותיו הולכים ואוזלים. ולפתע, ראה ר' אברהם מעין דמות לבושה שחורים שעולה מהכותל ומתרוממת כלפי השמים. השכינה! ר' אברהם התרגש מאוד, ומרוב צער על השכינה התעלף. מתוך העלפון, נגשה אליו השכינה ולטפה אותו. 'הינחם, בני אברהם!' היא אמרה לו. 'עוד ישובו הבנים לגבולם. יש תקווה!' ר' אברהם התעורר והביט סביבו.
הוא עדיין היה בכותל, אך הלב שלו היה מלא תקווה ושמחה. הוא חזר לצפת, וספר לאר'י הקדוש מה ראה. 'אשריך ר' אברהם!' אמר לו האר'י. 'זכית לראות את השכינה, ובתוך הגלות הקשה, לשמוע ממנה מסר של גאולה! עכשיו מובטח לך שתמשיך לחיות עוד שנים ארוכות!' ואכן, ר' אברהם חי עוד עשרים ושתים שנה, עד שנפטר בשיבה טובה בצפת עיה'ק.
בתמונה: קבר האר'י הקדוש. קרדיט: Louski1, רבינו יצחק לוריא אשכנזי, CC BY-SA 3.0
