הנה סיפור קטן שיסביר איך אדם אחד הצליח להקים מערכת חינוך כל כך גדולה וחשובה!
כשהרב חנן פורת זצ'ל היה ילד בבית הספר היסודי, בני הכיתה נסעו לישיבת כפר הרא'ה, ישיבתו של הרב נריה, כדי להשתתף בתיקון ליל שבועות. כיף ללמוד תורה כל הלילה, אבל גם מאוד מעייף… חנן הקטן ישב עם חבריו, פיהק, וניסה להתרכז בלימוד מסכת ביכורים. ואז הרב נריה עלה על הבמה, והתחיל לדבר.
'כיצד מפרישין את הביכורים?…' הוא שאל, כאילו משתף את ילדיו בסיפור סודי ומרתק. בעזרת התיאורים שלו, הילדים ממש הרגישו איך הם בוחרים את הביכורים, ומלווים את אבא שלהם לעיר המעמד, וישנים יחד ברחוב. 'שקט, דומיה', לחש קולו של הרב נרי'ה. 'כולם מכורבלים בשקי שינה, נמים את שנתם. השומרים סובבים בעיר, ובאופק הרחוק כבר מפציע אורה של איילת השחר…' ואז אמר הרב: 'ולמשכים הממונה אומר: 'קומו נעלה ציון אל בית ה' אלוקינו!' הטו אוזנכם והקשיבו לקולות הבוקעים מתוך שקי השינה, ילדים… כולם מתחילים לשיר – קומו ונעלה ציון!'
להפתעת הילדים, ברגע זה התחיל הרב המכובד להרים את רגליו, ולרקוד בהתלהבות כמו ילד קטן! הוא שר 'קומו ונעלה… ' בקולי קולות, והילדים הצטרפו אליו בריקוד ובשיר. אף אחד כבר לא פיהק…כולם התלהבו ושרו, רקדו בשורות ארוכות ומתפתלות בבית המדרש, כאילו הם עצמם עולים לירושלים!
כזה היה הרב נריה – מלא התלהבות ואהבת תורה, ותלמידיו הרבים לא יכלו שלא 'להדבק' ממנו, ולהמשיך את דרכו!
