השבוע, לפני 140 שנה, נולד פנחס רוטנברג, שהקים את חברת החשמל הראשונה בארץ. תחשבו על מדינה בלי חשמל…בלי מקררים ומכונות כביסה ומחשבים…היום העולם שלנו שונה לגמרי! בכל אופן, לכבוד החשמל שהביא לנו רוטנברג, יש לנו בשבילכם ניסוי מגניב שמדגים את כוחו של החשמל הסטטי. בעונה הזאת של השנה אפשר להבחין בחשמל סטטי בכל מקום – בשערות המתרוממות כשמסרקים אותן, או בקולות ששומעים כשפושטים סוודר מצמר. בחושך אפשר ממש לראות את הניצוצות!
מה צריך?
• שתי צלחות קלקר
• פיסת בד
מה עושים?
הפעם זה באמת פשוט מאוד – משפשפים את צלחות הקלקר עם הבד, וזה הכל! מניחים צלחת אחת הפוכה על השולחן, ומנסים להניח עליה את השניה כשהיא ישרה. אופס! היא קופצת ולא מוכנה להתיישב עליו, ממש כמו בדחייה של מגנט! כעת נסו שוב, אך הפעם החזיקו את היד שלכם מעל הצלחות. איזה קסם! הצלחת קופצת באוויר ו'נדבקת' לכם ליד!
למה זה קורה?
יש חומרים שכשמשפשפים אותם יחד, חלק מהאלקטרונים (החלק השלילי בחלקיק) 'נקרעים' מאחד החומרים, ועוברים לחומר השני. זה יוצר מטען חשמלי חיובי בחומר שאיבד אלקטרונים, ושלילי בחומר שקיבל אותם. כשחפץ עם מטען שלילי פוגש חפץ עם מטען חיובי, הוא נמשך אליו, אך כששני המטענים שווים, הם נדחים זה מזה. זה מה שקורה כשמפגישים את שתי הצלחות ש'נטענו' מהשפשוף שלנו. היד שלנו, לעומת זאת, היא בעלת מטען הפוך, ולכן הצלחת נמשכת אליה כמו קסם!
נ.ב. – המשיכה החשמלית של החשמל הסטטי היא חלשה, ובדרך כלל כוח הכבידה (הגרביטציה) חזק יותר ממנה. אם היינו לוקחים צלחות פלסטיק עבות, למשל, זה לא היה קורה. אך בגלל שלקחנו צלחות קלקר קלילות במיוחד, המשיכה החשמלית מספיקה חזקה כדי להתגבר על הגרביטציה, ולאפשר לצלחות שלנו להתעופף!
