תקופת הסזון

תקופת הסזון

בדרך כלל, בפינה הזאת אנחנו מספרים סיפורים מחממי לב על התקופה שקדמה לקום המדינה. אבל כמו ב'סוד של ירושלים', גם כאן בארץ, לא תמיד אהבת החינם שלטה… כמו למשל בתקופת הסזון.

בזמן שהבריטים היו בארץ, פעלו מספר מחתרות: הגנה, אצ'ל ולח'י.

לכל אחת מהן היתה שיטת פעילות שונה ואידאולוגיה שונה, אך כולן רצו בהקמת המדינה, ופעלו נגד הבריטים. כל זה היה נכון, עד למלחמת העולם השנייה. בשנים האלה שבהן התרחשה השואה, יהודי ארץ ישראל לא ידעו כיצד לנהוג:

מצד אחד, הבריטים לא רצו לעזוב את הארץ, והנהיגו את הספרים הלבנים האכזריים שמנעו מיהודים שניצלו מהשואה לעלות ארצה. מצד שני, הבריטים היו אויבי הנאצים הגרמנים, שהיו גרועים מהם בהרבה.

ארגון ההגנה, שהיה גדול וחזק יותר, החליט לתמוך בבריטים, אך האצ'ל והלח'י הכריזו על מרד נגדם. ואחרי שאנשי לח'י התנקשו בחייו של הנציב הבריטי האנטי ציוני הלורד מוין, אנשי ההגנה החליטו לצאת ל'עונת צייד' ('סזון' בצרפתית), ולמסור את אנשי האצ'ל לבריטים.

במשך מספר חדשים, אנשי אצ'ל נרדפו בידי אנשי ההגנה. הם היו נחטפים ממקומות המחבוא שלהם, או אפילו באמצע הרחוב, ומוסגרים לבריטים. ילדיהם סולקו מבתי הספר, והם הוכרזו כאויבי העם. אנשים רבים ביישוב התנגדו מאוד למעשי ההגנה – רבנים ואנשי ציבור וגם סתם פשוטי העם הביעו מחאה חריפה.

ומה עשה האצ'ל בתגובה? כאן התגלתה גדולתו של מנחם בגין, מנהיג הארגון. הוא הכריז שיהיה מה שיהיה – לא תהיה מלחמת אחים, ואנשי האצ'ל לא יילחמו באנשי ההגנה. מנחם בגין האמין שכעבור זמן קצר, גם ארגון ההגנה יחזור להילחם יחד איתם בבריטים, ואכן, כך היה.

בסופו של דבר הבריטים עזבו את הארץ, קמה מדינת ישראל, וכל המחתרות הפכו יחד לצבא ההגנה לישראל. צה'ל אחד לעם אחד, שבחסדי שמים הצליח למרות הכל לשמור על אחדותו.

מכרים עוד סיפורים על תקופת הסזון? מזומנים לשתף אותנו בתגובות!