מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק הארבעה-עשר של הסיפור לחצו כאן!
פרק 15
מיכל רצה אליי מתנשפת. 'גירש… חודשיים… לראות…' ניסתה לומר משהו אך נשימותיה הקטועות היקשו עליה. 'מה?' שאלתי. 'הדוד אמר… שחודשיים… הוא לא… רוצה… לראות… אותי… ושאני לא… יעז… לבוא אליו' אמרה במאמץ רב והתיישבה לידי. גיחכתי.
'יואו, יש לי את המספר של אמא של נסיה!!' נזכרתי. 'יש לה אמא?!' קפצה מיכל ממקומה בהלם. 'לא, לא… התכוונתי לאומנת…' הסברתי לה. היא התישבה על הספסל בחזרה. 'למה את צריכה את המספר שלה?' תהתה. 'אני אקרא לאימה, שתבוא לקחת אותנו' אמרתי בסיפוק ורכנתי מעל הפלאפון שלי. 'תקראי לה…? שתבוא לבית של דוד שלי…? מעניין…' אמרה. 'מה…מעניין?' לא הבנתי. 'דוד שלי די חכם… הוא בטוח חשב על זה… נראה לך שהוא לא יעלה בדעתו את האפשרות שתתקשרי לאמא שלה? או לשלך…?' שאלה בבלבול. 'לא יודעת.' אמרתי ומשכתיי בכתפיי. התקשרתי אליה. היא לא ענתה. התקשרתי שוב.
'הלו?' שמעתי קול מעבר לקו.
'הלו? זאת אמא של נסיה? כלומר…האומנת?' שאלתי.
'כן. מה…את רוצה?' שאלה בקול מהוסס מעט.
'אה, רציתי לבקש ממך לבוא בדחיפות להרים. בצפון… איפה שהר תבור וכל זה… רחוב הרצל 47. הבת שלך…אמ…נחטפה' אמרתי ובלעתי את רוקי, חוששת לתגובתה. שקט מעבר לקו.
'אני יודעת. אני לא יכולה לבוא' אמרה בקול שבור וניתקה במהירות את השיחה. 'היא…ניתקה לי!' אמרתי למיכל מופתעת וכועסת. 'וגם אמרה ש'היא יודעת והיא לא יכולה לבוא' מה זה?! זאת אמא בכלל?! מסכנה נסיה… מה, לא אכפת לה ממנה??' התעצבנתי. מיכל הביטה בי. לא יודעת מה לומר. 'אין מצב…' היא מלמלה. 'שמת לב איך היה הקול שלה כשהיא אמרה לך את זה…?' תהתה מיכל. הסתכלתי עליה במבט שואל. 'אה… מפוחד… ו… שבור כזה' ניסיתי להיזכר.
'משהו לא מריח לי טוב…' אמרה מיכל בקול צרוד.
'אני לא מבינה. מה זאת אומרת??' שאלתי בדאגה.
'תתקשרי שוב. מהר!' האיצה בי. התקשרתי מודאגת. שמעתי את הדופק שלי פועם בחוזקה.
'נו…מה?' שמעתי את קולה המעוצבן של אימה מעבר לקו.
'אני חייבת לברר! בבקשה בואי! הבת שלך בסכנה בבית של אדם זר… איך את מסוגלת לשבת על הספה ולא לעשות דבר? אז גם אם היא לא ממש הבת שלך, ואת לא מרגישה מספיק דאגה ואהבה אליה זה לא– '
'מספיק!' היא צעקה. השתתקתי. שמעתי אותה בוכה מעבר לקו.
'אני ממש אוהבת אותה וממש דואגת… אבל… הוא איים עליי…' אמרה ובכייה גבר.
'מה זאת אומרת? מי? מה הוא אמר? מה קרה??' שאלתי מודאגת יותר מאי פעם.
'הוא סיפר… שאבא של נסיה מוחזק אצלו בשבי כבר 9 שנים. הוא אמר שאם אני או אימך נבוא לעזרתכם האבא ייהרג. וגם אם נזמין משטרה… הו דנה… מה אני אעשה? הרי אביה ממש יקר לליבה של נסיה…' שאלה האם מודאגת ובוכה. הרחקתי את הפלאפון מאוזני. לא יכולתי לשמוע עוד. בהיתי באוויר בהלם. 'דנה…?' שאלה מיכל. 'דנה? מה קרה??' שאלה מודאגת.
'אין דרך להציל אותם' אמרתי בקול חנוק.
'מה זאת אומרת אותם?!'
'את נסיה ואבא שלה' עניתי באדישות.
'דנה! איך את יכולה לומר דבר כזה? אנחנו עוד נמצא דרך!' אמרה וניסתה לעודד אותי, אך קולה נשמע מיואש.
'מיכל,' נאנחתי. 'המבוי סתום' אמרתי.
למעבר לפרק השישה-עשר של הסיפור לחצו כאן!
24 תגובות
סיפור בהמשכים
מוווווווווושלםםםםםם פשוט ממממוווושששלללםםם!!!!! אני חושבת שהסיפור פשוט 100מם
מתח
מתי יוצא הפרק הבא
סיפורים בהמשכים
מענין מה יהיה בהמשך
מתי
מתי יוצא פרק חדש
יווווווווווווו אני במתח!!!!!!!
הודיה אני מעריצה מספר 1 שלך…את חייבת להוציא ספר!!!ומהממת שלי הסרטון של המכביסט שלך ממששששששש מאמיייי את ואחיות שלך מהממות!!!!
🙂
הסיפור מפחיד אבל יפה! בבקשה, אל תעשי את זה יותר מפחיד מיזה טוב?! :))
הסיפור
הודיה מהמם!!! את כתבת?
מטריףףףףף
הודיה, אין עליך!!!!!!!!
להודוש!
מהמם! בבקשה תוציאי ספר!
הסיפור
זה לא יפה לעצור באמצע המתח! (למרות שכל הסיפור מתח) הודיה, אם הסיפור הזה עוד תגיעי רחוק!!!!
ואווווו
ענק,יהיה סוף טוב לסיפור?
י-פ-ה
את מוכשרת!
להודיה כהן
הסיפור יפה מאוד רק יש עוד משהו קטן שזה בעצם עצה לסיפורים הבאים שלך. זה טוב מאוד לשלב רגשות בעיקר בסיפור הזה, תיאורים וצורת דיבור של הגיבורים (כלומר כמו-'שאלתי מודאגת', 'אמרתי בקול חנוק',ו'נאנחתי') אבל אם כתבת(זה ציטוט מהפרק הזה) 'מיכל' נאנחתי,'המבוי סתום', אז ה'אמרתי' שאחרי מיותר כי כבר הבעת הכתיבה הזו של 'נאנחתי' כבר את האמירה.
חיה נשמה טהורה
תודה לך בוביי!! איזה מותק…אין עלייך מושלמת שלייי
בתיושששששש
בשבילך אני בעז'ה אוציא…חח…
תגובה
איזה מתח תוסיפי כבר את הפרק הבא
אמונהההה
יווו נשמהשלייי!! תודהה אין עלייךךך בובהה
לסופרת…….המושלמת!!!!!!!!!!
הודי'ה זה פשוט סיפור מושלם!!!!!!!!!! תגידי בת כמה את????????
הסיפור הכי מ-ט-ר-י-ף ששמעתי (קראתי)
את מושלמתתתת
לשירההההה
חח…מי אם לא אני? חח…סתאאאאם… (כע, אם לא הבנת)
חיהההההה נשמה שליייייייי
כתבתי לך תגובה מזמן, אבל היא לא עלתה…אז הנה חדשה: יואוו תודה נשמה! איזה מרגשת…!!
לחיה והודיה כהן
1לחיה-לא ראיתי את הסרט של המכביטס. 2להודיה-אני ממש במתח ,מתי יוצא הפרק הבא[סליחה שאני לא כותבת עם סימן שאלה ]
לאחינועם נחושתאי
אמרתי שהסיפור יפה ורק משהו קטן שהפריע
תגובה
כדאי לי לקרוא את הסיפור?