מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק האחד-עשר של הסיפור לחצו כאן!
פרק 12
'האחות הסתכלה עליי תוך כדי קיסוס ציפורניה.
'תקשיבי מותק, טוב אממ, אני אנסח את זה ככה: מה נהגת לאכול עד היום?!'
'פירות, כמובן' עניתי. 'אהה, ופעם בחודש בערך היינו אוכלים בשר!! שאבא שלי היה חותך…'
את המילים האחרונות אמרתי בגרון חנוק.
האחות הסתכלה עליי בשוק ומצמצה פעמיים. 'רק פירות…?! טוב, כן, אני רואה…' מלמלה.
הסתכלתי עליה כלא מבינה. 'ואגב, הדברים שיש לכם בחדר האוכל…מדהימים! מה זה, המים הלבנים והעיגולים הצהובים האלה? הם ממש טעימים!' שאלתי.
'את מתכוונת לקורנפלקס עם חלב?' שאלה בתמיהה. 'כנראה…' עניתי.
'אוקיי, אני לא יודעת מה את חושבת על זה שעד היום אכלת רק פירות וירקות'- 'ובשר לפעמים' הוספתי בשקט, 'כן, בסדר. אבל שתדעי לך שזה ממש גרוע. במצב הזה הגוף שלך הולך ומתחלש ועלול לגרום למחלות מסוכנות מאוד…' היא מיקדה את מבטה בעיניי. 'אז, לצערי את תיהיה מחוברת למכשירים במשך… אה… שנה בערך?' אמרה לי.
'מה? אבל'- 'אין מה לעשות נסיה. קדימה, תארזי את חפצייך, יש לך כאן מיטה קטנה ושידה. את תשני על יד מוריה' אמרה והצביעה לעבר 2 מיטות ו-2 שידות בצד החדר. 'זה יהיה חדרך בינתיים עד שתבריאי. כל יום אנו נביא לך אוכל מתאים ולא סתם חצי קורנפלקס עם חלב, וכך גם לא תוכלי להבריז מחדר האוכל…' קרצה לי.
'קורנפלקס עם חלב זה לא טוב?' שאלתי באי הבנה מוחלט. 'לא לילדה כמוך. אם היית בסדר זה היה בסדר. אבל את רזה…אפשר לומר –רזה מדי'.
נשכתי את שפתיי ופסעתי בצעדים איטיים לעבר הדלת. בדרך לחדרי התרוצצו בראשי המון מחשבות 'מחלות מסוכנות' לגלגתי.
נכנסתי לחדר, מבואסת. החברות רצו לעברי והתעניינו בנעשה אצל האחות. סיפרתי להן הכל, והן הסתכלו עליי במבט עצוב.
'שנה שלמה…? אל תדאגי נבוא לבקר…' אמרה טליה.
ישבתי על מיטתי ובאיטיות ארזתי חפציי.
'ביי…אתגעגע…' אמרתי וסגרתי את המזוודה. יצאנו כולנו לעבר חדר האחות.
לפני שנכנסתי לחדר הבנות חיבקו אותי והבטיחו לבקר.
נפרדתי לשלום ופתחתי לאט את הדלת.
כשנכנסתי ישבה אוריה האחות ליד המחשב והתעסקה בו. על אחת המיטות ישבה ילדה ובהתה בחלל החדר.
'היי' אמרתי וקרבתי אליה.
'היי.' החזירה לי.
'מה, את גם פה?' שאלה בתקווה.
'כן… עניתי'.
'איזה כייף! סופסוף חברה… איך קוראים לך?'
'מיכל' עניתי בגמגום. ישבנו על המיטה ושוחחנו.
היא סיפרה לי שהיא כבר חצי שנה כאן ועוד חצי שנה היא עוזבת.
'כמה את שוקלת?' שאלה.
'אני בגובה 1.27 ושוקלת 16.5' עניתי.
'וואו…אני 1.28 ושקלתי 19, אבל עכשיו אני שוקלת 22! האחות אומרת שאני צריכה לשקול 25 ואז אני אהיה בסדר.' אמרה.
כך דיברנו ודיברנו עד שפעמון האוכל הצטלצל. האחות באה וקשרה אותי למכשירים. היא חייכה אלי והודיעה שעוד מעט יביאו לנו אוכל.
האוכל הגיע. אני הסתכלתי עליו בעיניים פעורות. במגש היו 3 משולשי פיצה, ו-4 כוסות גדושות שבכל כוס גבינה אחרת. 'מה זה? איך אני אגמור את כל זה…?!' התפלאתי.
'אוקיי, אלה החוקים. את חייבת לגמור את הצלחת ויש לך שלושת רבעי שעה. ככה שאת לא יכולה לאכול קצת, אחרי שעה עוד קצת, ואז עוד…' אמרה האחות.
התחלתי לאכול. הפיצה הייתה טעימה, אך אחרי המשולש הראשון שבעתי לגמרי. 'הסתכלתי על מוריה. היא כבר התרגלה לאכול ככה. היא אכלה את שני המשולשים בלי בעיה, ואז חיכתה כמה דקות ואכלה את השלישי.
הסתכלתי עליה בשוק. היא חייכה ואמרה 'את תתרגלי'.
עברו 20 דקות ואני הצלחתי לגמור 2 משולשים.
לאחר שלושת רבעי השעה, הצלחתי לסיים ונותרו לי 3 כוסות גבינה. נשכבתי על המיטה וכמעט התפוצצתי. כל חברותיי נכנסו לפתע והחלו לשיר שירי יומולדת. שמחתי מאוד. הן החזיקו עוגה ומחאו כפיים. הסמקתי. ביקשתי מהן שיעזרו לי, ובלי שהאחות שמה לב הן זללו במהירות את 3 כוסות הגבינה. הן חילקו את העוגה, אני לא רציתי.
בסוף המסיבה הן איחלו לי מזל טוב ויצאו מהחדר. האחות בדקה שסיימנו את האוכל. היא הייתה מרוצה.
התארגנו לשינה. תוך דקות ספורות הייתי מוכנה ולאט לאט נעצמו עיניי.
אמצע הלילה. אני שומעת צעדים ומרגישה שמישהו נוכח בחדר. פקחתי את עיניי הסתכלתי על מוריה. היא ישנה כמו בול עץ. סובבתי את ראשי ונבהלתי. לנגד עיניי עמד איש בחליפה שחורה. הוא הסתכל לי ישר בעיניים. כיסיתי את ראשי בסמיכה בפחד. לאחר כמה דקות הורדתי את השמיכה מעיניי בזהירות, אך הוא נותר עומד מולי. 'נסיה,' לחש. 'אנחנו חייבים לדבר.' הוא יצא מהחדר.
קמתי בשקט מהמיטה ובצעדים איטיים ומפוחדים הלכתי אחריו. השתדלתי לא להעיר את מוריה. הוא הוביל אותי אל החצר. ישבנו על הספסל. הוא הסתכל לצדדים ווידא שאין איש בסביבה. לאחר מכן הוא פנה אליי ואמר: 'נסיה, יקירתי. הכרתי את הורייך המון שנים. הצטערתי לשמוע שאמך נפטרה. היא הייתה חכמה, ומיד שהתחילה תקופת הציידים הנוראה הזו היא ידעה שהיא עלולה למות ולכן כתבה לך את המכתב. היא בטחה בי והפקידה אותו בידי. בקשה בייתה, שאמסור לך אותו בלילה שאחרי יומולדת ה-7 שלך', אמר והגיש לי מכתב לבן. פתחתי אותו בזהירות. 'ו…נסיה, שמרי טוב על המכתב. אל תתני לאף אחד לקרוא אותו'. אמר ונעלם.
פתחתי בזהירות את המכתב. החושך היקשה עליי. הוצאתי פנס מכיסי והתחלתי לקרוא:
בת יקרה שלי!
אני כל כך אוהבת אותך! איך גדלת… כבר את בת 7!
את חייבת להתרכז ולקרוא טוב את המכתב הזה. כשאני כותבת את זה אני לא יודעת אם אחיה או לא, אז ליתר ביטחון הפקדתי את המכתב בידי מר שיימס.
אולי זה ישמע לך קצת מוזר, אבל יש 2 סוגי אנשים בעולם: לאוסים ולוקרים. אנו לאוסים. הלאוסים הם אנשים טובים אשר יכולים לרכך לב של כל אחד. כמעט. איך עושים את זה? פשוט מאוד, בעזרת מבט. אם את מסתכלת למישהו בעיניים את יכולה לרכך את ליבו (אם את רוצה בכך).
כל לאוס מקבל את כוחו בגיל 7. זו הסיבה שביקשתי ממר שיימס שימסור לך אותו היום.
אך הלוקרים הם בדיוק ההפך. הם יכולים להקשות לב של כל אחד ע'י מבט. זה נורא! אם הם יצליחו, כל העולם יריב אחד עם השני ויבואו על העולם המון צרות ובעיות לא נעימות… המטרה שלנו, הלאוסים, היא להסיר מהם את הרוע הזה. אבל יש בעיה… לאוס לא יכול לרכך לב של לוקר ע'י מבט, ולוקר לא יכול להקשות לב של לאוס. ובשביל לעשות זאת, עלייך לשרוף תמונה חשובה של המשפחה של אותו לוקר, ובכך את תמחקי את זכרונו. היזהרי, כי אותו דבר הוא יכול לעשות לך, ואם הוא יעשה לך זאת… את כבר לא תיהיה לאוסית, ולא יהיה בידך האפשרות לשנות אותו.
ביתי, ביתי היקרה! לצערי, אני לא הצלחתי במשימה. אני לא יודעת מה עם אבא…
את חייבת להצליח! ס'הכ יש 6 לאוסים בעולם (את אחת מהם) וגם 6 לוקרים, כמובן שאני לא יודעת כמה לאוסים נותרו עכשיו…
אנא! אל תגרמי ללוקר להוציא ממך את הטוב, תוציאי את הרע ממנו!
אני מצטערת אם חלק מהמילים טיפה מחוקות, אלו הדמעות שלי…
סומכת עלייך ואוהבת מאוד!
-אמא-
למעבר לפרק השלושה עשר של הסיפור לחצו כאן!
52 תגובות
להודיה
וואו את ממש מוכשרת!בת כמה את?אני בת 11 ואוהבת גם לרשום סיפורים שלך יותר יפים עכשיו אני גם רושמת סיפור ואולי אשלח אותו
אני במתח יואאאאאאווו
100מם
יפה
מהמם
די הודיה כפרונה!!!
את כל פעם מפתיעה ומרגשת אותי מחדש!!!את כישרון נשמה!!!אוהבתותך!!!
את מותחת בטירוף!!!
את מותחת בטירוף!! אני לא יכולה יותר,אני במתח לא נורמלי… בבקשה תכתבי את ההמשך!את מותחת ממש ואת אלופה בלכתוב סיפורים! מתי יעלה הפרק הבא? את פשוט כישרון!!!!! אני מעריצה מספר-1 שלך…………… תודה על הסיפור!
הסיפור הופך ונעשה דמיוני מיום ליום….:)
יאי הודיה אני פשוט מעריצה שלך את לא מבינה כמה!!!!!!!!!!!! כל הכבוד לך על הסיפור כי זה פשוט מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נ.ב: אל תעלבי שאמרתי שהסיפור נעשה דמיוני אני אוהבת אותו ככה וזה פשוט עובדה! אני יודעת שנישמעתי מוזרה אבל לא נורה! בתקווה שהתגובה תתפרסם מתהההההה עליייייך ומערייייצה אותך מעריכה: הדס
הסיפור
סיפור 100 מ !
איזה יפה!
אני במתח
להודיה
הודיה בבקשה תכתבי לי כמה פרקים יש אני במתח!
שיאוו איזה מתח
סיפור 100מם!!!!!!!!!!!!
סיפור
ממש נחמד תעשו מהר את ההמשך
להודיה כהן!!!!!!!!!!!!!
ווואוו כול פעם זה נהיה יותר ויותר מעניין יפה מאוד מאוד , מהמםםםםם!!!!!!!!!!!! תשתדלי בבקשה בבקשה להוציא את הפרקים כמה שיותר מהר ואני אשמח מאוד אם תעשי אפילו ספר !! אני אהנה לקרוא אותו שוב ושוב!!!!!!!!!!!
וואווו
אני לא ככ הבנתי על הלאוסים והלוקרים…. אבל חייבת להודות סיפור מטריףףףףףףףףףףףף!!!!
—
וואי זה מהמם אני במתח!
מתח
אני במתח מתי את מעלה את החלק ה13
מאלף
נראה לי שמרוב שזה מותח כבר הצלחת למתוח את עצמך
דיי נועה אהובתיי!!
אימאלהה את לא מפסיקה לפרגן!! אין עלייך!! ישבתי חולה בבית והתגובה שלך כל כך חיממה לי את הלב! נשמה שלייי!!!
חיהההההה
אני באדר אהיה בת 13…
אפרתתת
וואו יש הרבה…אין לי שמץ כמה בדיוק…חח…
תודה לכם!!
יש 100 פרקים! סתם צוחקת! נראה לכם שאני יגלה לך
להודיה כהן ה-ת-ו-ת-ח-י-ת-!-!-!
להודיה כהןןן את מותחת ומעניית והסופרת המוכשרת ביותר שאני מכירה:) את יכולה לכתוב לי: מתיבאיזה יום בערך את שולחת את הפרקים הבאים? ומסקרן אותי:)לדעת אם האיש הזה שהביא לה ת'מכתב האם אמא שלה באמת כתבה לה? או שזה מישהו אחר שסתם עובד עליה? וברמז קל, היא תצליח? כמה פרקים יש לזה? ועוד דבר אחרון, את פשוט ילדה שבא לי להכיר אותה ולהיות חברה שלה! תחזירי לי בבקשה תשובה, אני:)
תגובה להודיה
מהמם סוחף
חח…הדסי…(פתחי)
זהו בהתחלה חשבתי שאת לא מתכוונת למשו טוב אב אז הבנתי…תודה לך נשמה!! איזה כייף לשמוע אותך מפרגנת…
הודיה את כותבת ממש יפה! (תיקראי)
הדיה תקשיבי, את כותבת מהמם וניראה לי שהכישרון שלך זה להיות סופרת! את יודעת איך לכתוב כך שמי שיקרא את זה זה לא ישעמם אותו. והודיה, תוציאי יותר מהר את הפרקים אני רוצה לקראו כבר את הפרק הבא! ועוד בקשה קטנה: תקצרי בבקשה את הסיפור, אני רוצה כבר לדעת איך יש לנסיה הורים ומה קורה אחרי שנסיה תסיים את הסיפור (הארוך) שלה. ותציצי בתגובות כל כמה זמן כי שולחים לך מלא טוב?
להודיה כהןןןןןןןן!
אבל איך נסיה הלכה עם האיש אם האחות קשרה אותה למכשירים??????
היי נעה יש לי עוד שאלה…
מי זה נתנאל קונסינגר??
להודיה כהן!
תזכרי שאני הקונה הראשונה… זוכרת? שתוציאי את הספר תיזכרי בי!!(: את יכולה לשלוח לי קופונים באימייל:) סתם אבל את יכולה לשלוח לי אימיילים אני אוהבת מאוד לחפור באימייל בת כמה את?
תשובה
בגלל שהיא חיברה לה מכשירים שיעזרו לה לאכול!!!!!!
מתי פרק הבא?
וואי זה ממש מותח!!!
להודיה!!
אמאלה!!!!! הסיפור הזה מ-ה-מ-ם! את עושה את זה בדיוק בסגנון שלי, וזאת מחמאה, כי אין הרבה שמוצאים חן בעייני..;) חבלז!!!
לחדוההההההההה
לא ממש קשרה אותה…היא שמה לה משו כזה קטן, ונסיה בקלות יכולה לשחרר אותו, פשוט האחות נרדמה, ואם היא הייתה ערה היא לא היתה נותנת לה להשתחרר…(שאלה יפההה)
נועהההההה
כתבתי לך 2 תגובות יפות אבל הם לא עלו…אז הנה: יואו תודה לךךךך! לא ייאמן כמה את יכולה לפרגן… איזה כייף ליי!
מגניב
אני אוהב סיפור טוב
מלכושששששששששש
יוווו באמת? ריגשת… את יודעת שאני באמת חושבת להוציא את הספר? בזכותכם!!!!!!
רעותיי תותייייייי
גמאני אוהבת לדבר באימייל=) אני בת 12…עוד חודש 13…-=) הגימל שלי: hodayajon@gmail.com
לעטילההההה
נראלך נכון…=)
לפרייייייייייייייי
בכיף אני יכולה להסביר לך=) לאוסים, אם הם מסתכלים למישהו בעיניים הם יכולים לרכך לו את הלב ולוקרים עושים בדיוק ההפך. הם יכולים להקשות את הלב. אבל לוקר לא יכול להקשות לב של לאוס ע'י מבט, ולאוס לא יכול לרכך לב של לוקר ע'י מבט. אז איך הם בכל זאת עושים את זה? שורפים לו תמונה חשובה של המשפחה שלו וזה לשנייה משכיח אותו ונעלם ממנו. מקווה שהבנת=)
בתיוששששששששש
חיימשלי את!!!! בואי תהי חברה שלי…! למרות שלא נראלי אנחנו קרובות ממש…אני מנתניה=) ואין לי סיבה להביא לך רמזים כי פרק 13 עלה…
להודיה שאין כמוה חובה כניסה!
הודיה כבר אמרי לך שאני מתה עלייך ועל הסיפורים שלך את כישרונית ברמה מטורפת. אני מציעה לך לעשות ספר את ילדה מעלפת ואני תמיד מתרגשת כל פעם שאני פותחת את ערוץ מאיר ומגלה שיש עוד פרק אוהבת עד אין סוף ואשמח אם תעני לי שילת.
להודיה!(חייבת ליפתוח)
את מוכשרת, את עושה את זה במתח לא נורמלי, את סופרת, אם תכתבי עוד ספרים ישר אני אקרא אותם, אין מילים. ודרך אגב איך חשבת על הסיפור הזה? יש לך רעיות מצוינים! כל הזמן, אני בודקת אם יש פרק חדש אני במתח!!!!! איך שאת כותבת מרגש ויפה! תמשיכי לכתוב הרבה! אסתי
מותחחחחחחחח
איזה מהמםםםםםם זה פשוט לא נורמליייי מתה עליךךךךך
להודיה
אחד הילדים מהקינדרלעך
איזה מתתתתחחחח
וואי איזה דמיון מפותח ברמות ממש מהמם פשוט אין דברים כאלה ודרך אגב מתי ובאיזה יום יצא הפרק החדש?
פרק 12
יפה
100מם
תכניסי הרבה לכל פרק
היי שילתתתתתת
יוווו כמה פירגון! תודה נשמההההה אין עלייך חיימשליייי אוהבתותך
להודיה שאין כמוה חובה כניסה!
הודיה כבר אמרתי לך שאני מתה עלייך ועל הסיפורים שלך את כישרונית ברמה מטורפת. אני מציעה לך לעשות ספר את ילדה מעלפת ואני תמיד מתרגשת כל פעם שאני פותחת את ערוץ מאיר ומגלה שיש עוד פרק אוהבת עד אין סוף ואשמח אם תעני לי שילת
להודיה כהןןןןןןן!!!!!!!!
סיפור מקסים!!!!!
להודיה כהן
כמה פרקים יש? אני פשוט כל כך במתח!!!
דייייייייייייייייייייי זה לא יאמן
זה לא הגיוני היצירתיות הזו איזה סיפור מדהים!!! איזה מושלמתתתתתתתת!!!!!!!!!!! מאיפה ההשראה? יואו זה פשוט לא יאמן אני כל פעם חיכיתי וחיכיתי להמשך וכשלא היה קראתי את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב!!! אי אפשר להפסיק! I LOVE YOU ברמות מטורפות!!
אחינועם נשמההההההההה
איזה בובי!!! אני לא יכולה!! את ממש מרגשת אותי….כפרעליךךךך! באמת שימחת….אין עלייך….
תמרוששששששששששש
נשמה שליי תודהההההההה