התחברות
הרשמה

חכמלוגי

set_img_25_a

תנך חי

סיפור בהמשכים / הודיה כהן

 

 

 

מי אני ומה שמי? / הודיה כהן

 

 

 

 לחזרה לפרק החמישי של הסיפור לחצו כאן!

  

 

פרק 6

  

'בקיצר, האריה והלביאה שמרו עליי כאילו הייתי הבת שלהם.

אני השתעשתי עם ביתם הקטנה. היא הייתה אז בת שנתיים.

יום אחד כששיחקתי מחבואים עם הקופים, האריה ניגש אלי.

שכחתי לומר, ת'אמת אני קראתי לו אורי. פניו של אורי היו נפולות

והבנתי שהוא עומד לבשר בשורה עצובה. 'נסיה', הוא אמר,

'אני וחבריי חשבנו על זה…' כל החיות התאספו סביבנו והקופים

יצאו ממחבואם. 'לא תוכלי עוד להישאר כאן…' אמר והשפיל את עיניו ארצה. 'מה?! למה? עכשיו אין יותר ציידים… וטוב לי כאן אתכם…' אמרתי ודמעות צפו בעיניי. 'אנחנו יודעים… גם לנו טוב… אבל… תביני, את צריכה להיות עם בני עמך, בני האדם, את לא מהסוג שלנו… את צריכה ללמוד בשביל להצליח בחיים, להתחתן להוליד ילדים ו-' 'אני לא צריכה! אני אחיה כאן על האי שלי! זה ביתי האמיתיי' קטעתי אותו ופרצתי בבכי נורא. 'נסיה בבקשה, זה מה שטוב בשבילך, יהיו לך חברות ו… את חייבת ללמוד בבית ספר כמו כולם…!' ברחתי.

לא רציתי לשמוע. מאחוריי שמעתי את בכיות חבריי. רצתי לביתי. למערה. הלביאה הגורה ישבה לידי. 'אני לא יכולה לעזוב…' ממלמתי בבכי. הסתכלתי עליה וחשבתי על זה שלא אראה אותה יותר… זה נתן לי הרגשה נוראה. מרוב בכי נרדמתי.

כשהתעוררתי ראיתי את הלביאה עומדת לידי ומזוודה בידה. 'מ…מה זה?' שאלתי. 'הדברים שלך…בגדים, קצת כסף, שמיכה, דובי ו… תמונות… קחי. היא הושיטה לי את המזוודה. 'הדולפין יסיע אותך אל החוף ושם בטח ימצאו אותך ויטפלו בך, אל תדאגי'. חיבקתי אותה. 'מתי…ה..?' שאלתי.

'מחר' ענתה לי.

נסיה הפסיקה לרגע מסיפורה ואמרה: 'אני מזכירה לך, הייתי אז בת 5 בלבד.' 'וואו…' עניתי.

'למחרת בבוקר חגגו לי החיות מסיבת פרידה ואני חיבקתי אחד אחד. לכולנו עמדו דמעות בעיניים, ובצדק…

הם ליוו אותי לשפת האי. הדולפין חיכה לי כמה מטרים מהחוף.

נכנסתי למים עד שהגעתי לדולפין. עליתי עליו, שלחתי נשיקה לכולם ודמעות זולגות על לחיי.  'קדימה', אמרתי. הדולפין החל לשחות.

שנינו שתקנו.

כשהוריד אותי אמר: 'נסיה, תמיד תזכרי, אל תחפשי את הדרך לאושר, תחפשי את האושר שבדרך. אני בטוח שתצליחי. את ילדה טובה.' התחבקנו. 'בחיים לא אשכח אתכם' מלמלתי. 'גם אנחנו' אמר.

הוא נאנח בעצב ושחה חזרה לאי.

נשארתי בודדה על החוף. הסתכלתי סביבי. המקום היה מלא צמחיה פורחת, דשא ועצים. בערך קילומטר ממני עמד צוק גדול. נשכבתי על הדשא, הוצאתי את השמיכה והדובי ונרדמתי.

 

 

למעבר לפרק השביעי של הסיפור לחצו כאן!

  

המשך יבוא…

 

 

 

 

47 תגובות

  31. הסיפור הכי מותח שאני מכירה. באמממממת
    סחתייין עליך כל הכבוד את ממש מוכשרת גם בבית ספר את כותב סיפורי כאלה אז בקיצור- את כותבת ממש יפה כל הכבוד תמשיכי כך

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 0

סבא ביאליק

החידה החידתית מהמאירתון!

קפיצת הצפרדעים

שניצל ונקניקיה רבו מי יותר עשיר, ואז בא הבשר הטחון

לחצו כאן להוסיף בדיחה

סדרות
משחקים
חכמולגי
משחקי טוק טוק

מעמול
אסי וטוביה
הכל בחסד
הסוד של ירושלים
עלילות ארץ גושן

ראש גדול
תחכומון
ערוץ מאיר לילדים לבתי ספר
הצטרפות
חידוש מנוי

תקנון האתר
לוח שידורים והודעות
אודות הערוץ
צור קשר
תרומות

ערוץ מאיר לילדים ©

Hide picture