רעיונות קצרים על חגי חודש אייר
מאת- ישי מושקוביץ
ספירת העומר
'וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן'.
בספר שמות כתוב 'לכו התקדשו לי' דרשו חז'ל שהיו צריכים להיטהר
להזדכך כמו שאמר בעל התניא:
'ספירת העומר- ספירה משום ספיר שזוהי אבן לבנה, שצריך להזדכך
כמו אותה אבן יקרה לקראת היום הגדול- יום מתן תורה'.
עומר התנופה– אנו מרימים ומניפים את עצמינו ע'י תורה ומצוות
שאנו מקיימים כדי להתקרב לה' מלך מלכי המלכים ליום מתן תורתינו
הקדושה, כמו קורבן העומר שהיו מניפים אותו.
ועוד אפשר להוסיף שמן השעורים היו מביאים את קרבן העומר
למרות שזה חמץ לחם רגיל…
אבל אפשר לומר שכמו השעורים שזהו הדגן הפשוט ביותר כך אפילו
אנשים פשוטים יכולים להניף את עצמם כלפי הקב'ה והיום הגדול-
יום מתן תורה.
יום העצמאות
אחרי יציאת מצריים שיצאנו להיות בני חורין ה' ציוונו לחגוג את הפסח
בתור יום יציאה ממצרים- מעבדות לחירות- מגלות לגאולה ליו'ט
לדורות. וכשנגאלנו לפני 66 שנה הרבנות הראשית קבעה את יום
ה' באייר בתור יום העצמאות לשיבת גלות בית שני.
אז מדוע לפני הבית הראשון כאשר הגיעו בני ישראל לארץ בפעם
הראשונה לא עשו איזה יום טוב או חג?
1) בספר יהושע מסופר שהלוחמים ישבו בסוכות ולכן קבעו את סוכות בתור חג עצמאות השיבה הראשונה של העם השלם לארץ.
אך מדוע ה' עשה דווקא סוכות?
כי סוכות הוא דבר שמסכך ומגן כמו הלוחמים של יהושע
ועמ'י שהגנו וכבשו את הארץ.
2. אכן לא קבעו יום טוב כי אין זאת הייתה גאולה שלימה והיינו
עתידים לשוב לגלות (גלות בבל).
הגאולה בתנ'ך
בתנ'ך הגאולה נזכרת בתור פדייה לדוגמא-
'וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ'.
וגם- 'וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו'.
ועכשיו מובן מדוע כתוב בתורה- 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה,
ובשפטים גדולים'.
ובנביאים זהו העניין של הפדייה של ישראל מן הגויים שהובטח
שה' יגאלנו מן הגויים.
ועכשיו השאלה מי יגאלנו/יפדנו מן הגויים והאם הגאולה העכשווית
שחזרנו לארץ ישראל האם היא נחשבת בתור קיבוץ הגלויות הנבואי?
הרמב'ם בהלכות מלכים כותב- 'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר
מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש,
ומקבץ נדחי ישראל'.
זאת אומרת שה' ימליך את מלך המשיח הוא יקבץ ע'י ה' את עם
ישראל מהגויים.
לעומת זאת הנבואה בישעיה כך כותבת: 'וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר
מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה
וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה. ג וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא-לְמַרְאֵה
עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ
בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית
רָשָׁע. ה וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו.'
זאת אומרת שה' ימליך את משיח בן דוד והוא ישפוט את העם
משפט צדק וה' יחזירנו לארצינו.
וזו היא המסקנה שה' כנראה עשה בעצמו ע'י שליח – משיח בן דוד,
וזוהי העלייה לארץ לפי הרמב'ם.
ולעומת זאת העלייה של 'והיה ביום ההוא ויתקע בשופר גדול ובאו
האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים'- זוהי הגאולה של ה'
שהוא יוציאינו מהגלות.
העצמאות החופשית
יום העצמאות הינו יום של יציאה לחופשי וקבלת עצמאות לעם,
אבל העצמאות הרוחנית תהיה בעז'ה רק לעתיד לבוא בימי ביאת
המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן!
יום העצמאות מקביל לפסח. גם בפסח הייתה היציאה מעבדות לחירות
אבל החירות האמיתית הייתה בקבלת התורה –שבועות, שהרי אין לך
בן חורין אלא מי שעוסק בתורה!
כך גם לאחר הגאולה הפיזית של הקמת המדינה אנחנו מייחלים
ומצפים לגאולה הרוחנית העתידית שתבוא בעז'ה בקרוב!
שואה באה מהמילה 'לשהות', שהשהות האחרונה שלנו בימי הגלות
הייתה באותם ימי השואה שלאחריהם היה את ראשית צמיחת
גאולתינו – מדינת ישראל.
חבלי משיח ע'י ייסורים–
הייסורים שבאים על עם ישראל אינם באים סתם להרע אלא יש בהם
חלק של חסד שהקב'ה עושה איתנו שנצליח להבין שברע יש גם טוב
כמו הפסוק: 'למה הרעת לעם הזה'-
– דרשו חז'ל שמשה התפלל על עם ישראל שאינו מצליח למצוא
את הטובה ברעה. הטובה הזאת היא הלידה וחבלי המשיח שבייסורים
כמו זרע שכשמכניסים אותו לאדמה אז הוא נרקב ורק אחר כך יוצא
הצמח. כך גם המשיח- מתוך הריקבון והשפלות יוצא האור-
אורו של משיח!
שנאת הגויים–
שנאתם של הגויים באה במובן של קנאה בעם ישראל לאחר שקיבלו
את התורה ועל ייחודם בעולם.
כשמישהו פוגע או שונא את עמ'י הוא לא שונא אותנו אלא הוא שונא
את ה' יתברך.
וה' משיב בתור נקמה שלו: 'אל נקמות ה' אל נקמות הופיע'.
אבל לנו אסור כמו שכתוב: 'לא תיקום ולא תיטור'.
יום הזיכרון לחללי צה'ל
אנו צריכים לזכור שכאשר יש איזה אבלות או צום לא צריכים לבכות
על מה שהיה אלא צריכים לחשוב על מה אפשר לתקן.
כשאדם נפטר צריך לחשוב על מעשיו הטובים ולהמשיך בדרכו.
הרבה אנשים חושבים שצריך לעשות טקסים לזכר החללים
וצריך לבכות עליהם ולהתאבל עליהם.
אבל הם טועים! צריך להתקדם ולחשוב על מה צריך לשפר.
(מובא ברמב'ם ובלשון חז'ל- תעניות נועדו לעורר את האדם לתשובה')
החללים–
במנגינה הכללית השמחה תמיד יש אילו קולות עצובים, צלילי קולם
של הנופלים מעם ישראל, אותן הנשמות הטהורות שנפלו על קידוש ה'.
ועכשיו הן במקום שאין בו את מלכות הרשעה או הבקשות של ראש
השנה ויום הכיפורים ('ותעביר ממשלת זדון מן הארץ').
ארץ ישראל נקנית בייסורים והם קיבלו את זה בשמחה, את כל ייסורי
המלחמות, כמו המעלה הגדולה של אהרן הכהן: 'וידם אהרן'.
(כששני בניו מתו)
ויהי רצון שהם יחזרו אלינו במהרה ותהיה תחיית המתים!
יום ירושלים–
יום ירושלים זהו יום שיחרור העיר העתיקה, הלב של עם ישראל-
הר הבית. ביום זה קרה דבר גדול! הגאולה באה קמעא קמעא
כמו שכתוב: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול…'
'שופר קורא בהר הבית'! הרב גורן תקע וחזון אמיתי התגלה.
לכן אנו חוגגים את יום ירושלים.
ירושלים עיר החיבור ע'י השלמות–
ירושלים אינה מופיעה בתנ'ך בתור 'ירושלים' אלא כתובה כך- 'ירושלם'.
שכל מי שנמצא בקדושתה לא ניזוק לפי המשנה במסכת אבות:
'לעולם לא הזיק עקרב בירושלים' וכל אחד אוהב את הזולת ומתחבר
אליו לפי שכל עולי הרגלים היו בשמחה ע'י החיבור הזה של העיר
כמו הפסוק: 'ירו-שלם כעיר שחוברה לה יחדיו'. רק ע'י החיבור
הזה של שני הדברים- ירו-שלם, של החיצוניות של ה'ירו' (כמו יראו-
ראייה- דבר חיצוני), ותיקון המידות לשאיפה לשלימות פנימית.
זהו גם החיבור בין הרוח לחומר שהרי רק ברוח אדם יכול לשאוף
לשלימות – שזוהי ביאת המשיח. ולעומת זאת בראייה החושית
אנו מסתכלים ורואים מה קורה סביבינו ולומדים- זה ימינו.
כך נוצרת השלימות האמיתית לביאת המשיח!
יהי רצון שנזכה במהרה לחיבור הזה!