הכנה לחג הפסח
מאת- ישי מושקוביץ
האביב
כבר בתורה הדגישו שפסח חייב לצאת באביב, ככתוב: 'חג האביב'. מדוע פסח חייב לצאת דווקא באביב ? זוהי שאלה מצויינת, הבה נתעסק בה. האביב היא עונה של פוריות, צמיחה ועלייה. כך גם ישראל כשיצאו ממצרים, הם צמחו משפל לעליה, לצמיחה ולפוריות, מגלות לגאולה. גם חז'ל מדברים על זה הרבה. הם אומרים שעיבור השנה מידי כמה שנים נועד לכך שפסח ייצא באמת באביב.
'אז ישיר משה את השירה הזאת…'
מדוע עם ישראל נזכר להגיד דווקא עכשיו שירה ולא כבר
ביציאה ממצרים ?
בנוסף לכך יש גם סתירה בין שני פסוקים. פסוק אחד כותב-
'בנפול רשעים רינה' ומצד שני פסוק אחר כותב- 'בנפול אויבך אל
תשמח ובכשלו אל יגל ליבך'.
זאת אומרת שאסור לאדם לשמוח כשיריבו נכשל לעומת הפסוק
הראשון שכתוב שצריך לשמוח כשרשע מת?!
אלא ש'בנפול אויבך אל תשמח' הכוונה שכל מי ששמחת שנפל
עוד יכול לנקום בך על שמחתך עד שהוא מת ואז כבר אינו יכול
לנקום בך.
לכן עם ישראל לא שרו עד שכל המיצרים טבעו בים. מפני שאם
היו אומרים שירה כבר ביציאת מצרים המיצרים היו מתנקמים בהם.
(המגיד ממזריטש)
פסח מצה ומרור- סגולות ישראל
3 דברים אלו מלמדים אותנו 3 יסודות:
קרבן הפסח– מסמל את הייחוד של עם ישראל מול הגויים,
ע'י שהקב'ה פסח על בתיהם של היהודים והרג רק את בכורי מצרים,
וכך רואים את ההבדלה בין ישראל לעמים .
טעם אכילת הפסח יחיד וציבור–
קרבן הפסח הוא קורבן מיוחד שנחשב גם כקורבן יחיד וגם כקורבן
ציבור והשאלה היא מדוע?
אומרים על זה שבפסח כולנו צריכים להזכר בגאולת מצרים והיציאה
לחירות של כל העם יחד אך בנוסף לכך גם כל אחד ואחד צריך
בליל הסדר להרגיש את היציאת מצרים הפרטית שלו!
את הישועה והחירות האישיים שהוא עכשיו זוכה להגיע אליהם.
מצה– מסמלת את החרות, שעם ישראל הכינו אותה במהירות
ביציאה ממצרים.
החירות האמיתית היא- שאין לך בן חורין אלא למי שעוסק בתורה!
ואף כשאנו משועבדים בין העמים ומפורדים בגלות– כמו שהיינו
במיצרים, רוחנו עדיין נשארת בת-חורין, מפני שעל ידי התורה
(שמצה היא מצווה מהתורה) אנו יכולים להתעלות מעבר לשיעבוד
החומר והמציאות הגלויה.
מרור– המרור מסמל את צער ומרירות השיעבוד. כשאנו זוכים להקריב
את קרבן הפסח, אנו יכולים לעמוד על משמעות הייסורים שעברנו.
אנחנו יכולים להתבונן ולראות כיצד הם בעצם מירקו וזככו אותנו.
אבל כאשר אין אנו זוכים להקריב את הפסח, קשה לנו לעמוד
על משמעות הייסורים ורק באופן כללי אנו יודעים שהם לטובה,
ולכן אולי מצוות המרור בזמן הזה היא רק מדברי חכמים.
שהחיינו… לאכול בו פסח מצה ומרור–
אמרו דבר זה רק בירושלים כאשר כל האנשים בחבורה סיימו לספר
ביציאת מצרים. וענו על שאלות כל אחד מהבנים. ואז הודו לה'
על שמשוחררים הם משיעבוד מצרים והנה הם יכולים לאכול קרבן
פסח בחופשיות בירושלים ולהלל את הבורא על כל מה שעשה לנו
עד היום הזה. לכן נכתבה פעם אחת בשנה הברכה- 'ברוך אשר גאלנו'.
בין אמירה לאכילה–
לכאורה תמוה הדבר מדוע רבן גמליאל אומר שכל מי שלא אמר
שלשה דברים אלו (פסח, מצה ומרור) לא יצא ידי חובתו ?!
מדוע לא אמר שכל מי שלא אכל שלשה דברים אלו לא יצא ידי
חובתו כמו שהזכרנו מקודם?!
אלא מה שרבן גמליאל אמר זה שצריך לכוון באמירה כדי לצאת ידי
חובה כי אי אפשר לצערינו הרב לאכול היום קרבן פסח.
לכן גם כתוב: 'פסח זה', ולא- 'קרבן פסח זה'.
אבל לעתיד לבוא יהיה בעז'ה קרבן פסח זה !
דרש: 'עיקר המצווה היא לאכול את המצה דכתיב: 'שבעת ימים
תאכלו מצות', וגם החג נקרא חג המצות. אז מדוע חשוב גם המרור ?
צריך לדעת שהמרור חשוב מאוד! לזכור את עני אבותינו במיצרים!
מצה ומרור באים להעביר את אותו מסר– עוני אבותינו במצרים.
למרות שלשניהם טעם שונה אבל יש להם אותו עיקרון וכשיסתכל
על שני דברים יש חזקה שיזכר.
אבל מדוע גם מצה ומרור צריכים להגיד ?
משום שהעיקר הוא להתכוון על עני אבותינו במצרים.
חובת פירוש המצווה פסח, מצה ומרור–
יש מהראשונים שפירשו: 'לא יצא ידי חובתו– כלומר, חובת המצוות
הללו: פסח, מצה ומרור. אף על פי שבדרך כלל טעם המצווה אינו
מעכב את קיומה והכלל הוא שמצוות אינן צריכות כוונה, במצוות אלו
שעניינן להשריש בנו ענייני יציאת מצרים סבור רבן גמליאל שיש
לפרש טעמן לפני עשייתן וחובה לכוון בהם כי לצאת ידי חובה.
אמנם, בפשטות נראה שדעת בעל ההגדה כדעת רוב הראשונים
שכוונת דברי רבן גמליאל שאין אדם יוצא חובת מצוות ההגדה
עד שיבאר עניינן של שלוש המצוות הללו, שהן העיקר בסדר הלילה
הזה. ואולי אפשר לחזק זאת ע'פ מה שדרשו חז'ל:
'בעבור זה- לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך'.
שכיוון שמצינו בתורה רמז, שמצוות ההגדה צריכה להיות דווקא
כשאלה מונחים לפניו, מסתבר שכוונת התורה היא שפירש ויסביר
עניינם. ומכל מקום, כתבו הראשונים שכוונת רבן גמליאל לומר:
'כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא חובת המצווה מהמובחר'.
ומכל מקום, כל שפירש סיפור יציאת מצרים, והתחיל בגנות וסיים
בשבח. יצא ידי חובתו, אלא שמצווה מן המובחר לפרש בסדר ההגדה
טעם שלושה דברים אלו. רבן גמליאל רצה להסיק מכך שמי שלא פירש
שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו.
(פניני הלכה)
צפון–
כותב 'השפת אמת' רמז על הצפנת האפיקומן: 'כי נס יציאת מצרים
היה הכנה לכל הגאולות ולכן אין הלל שלם בימי הפסח, כי עדיין
לא נגמר הגאולה ביציאת מצרים. רק בכל דור ודור נגמר יותר
עד לעתיד. לכן מטמינים קצת המצה עד לאחר הסעודה'.
היציאה לחירות והגאולה השלמה הם תהליכים ארוכים, שבכל שנה
ושנה אנו מתקרבים לקראתם. בהצפנת האפיקומן עד לסוף הסעודה
אנו מרמזים על כך שהגאולה שחווינו במצרים עדיין חסרה והיא תושלם
רק לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן!
הכוס של אליהו–
נוהגים למזוג כוס נוספת הנקראת 'כוס של אליהו הנביא'.
ארבע הכוסות ששותים בליל הסדר מכוונות להזכיר את 4 לשונות
הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. אבל בהמשך יש לשון
חמישית:'והבאתי אתכם אל הארץ…'
הלשון החמישית רומזת על הגאולה העתידית.
הגאולה העתידית תבוא בעקבות הבשורה של אליהו הנביא.
אנו מבקשים שהקב'ה ישלח אלינו את אליהו הנביא לבשרנו בשורות
טובות, ישועות ונחמות, ויגאלנו כשם שגאלנו ממצרים.
הא לחמא עניא–
הקטע 'הא לחמא עניא' מזמין עניים לאכול איתנו את סעודת ליל הסדר
כדי לשמח אותם. השאלה היא מדוע הוא נכתב בארמית?
נוסח ההגדה סודר בתקופה שבה השפה המדוברת והמובנת ליהודים
בגלות הייתה הארמית. ותיקנו לאמר- 'הא לחמא עניא' בארמית,
כדי שהדברים יובנו היטב בבית ובחוץ.
בבית– הנשים והילדים הקטנים שאינם מבינים עברית.
בחוץ– העניים- כדי שלא יתביישו להיכנס ולהתארח נאמרה ההזמנה
בלשון המובנת לכולם.
ח-ג ש-מ-ח !-!-!
