נס חנוכה – מאת אלעד אלמקייסכיתה ז' קרית גת, כתב צעיר מסיירת הבוגרים

הנס האישי שלי

הלכתי מהורהר כולי בגשם השוטף, וחשבתי על מה שהמורה סיפר בשיעור האחרון, על כל הניסים שקרו למכבים ולעם אז. חשבתי – למה הקב'ה לא עושה גם לדור של ימינו ניסים כמו שקרו אז? אני מדבר על השישים שבעים שנה האחרונות. אז למה אין לנו ניסים?

כשהגעתי הביתה שיתפתי את אימי במחשבותיי תוך כדי ארוחת צהריים. כשסיימתי להגיד את מה שהטריד אותי, אימי צחקה, ושאלה אם אני רוצה ללכת מחר בבוקר לסבתא חנה. כמובן שנעניתי בשמחה. למחרת נסענו, וכשנכנסנו לבית עם חיבוקים ונשיקות, סבתא הציעה את עוגיות הפלא והתה המתוק. אמא הלכה לסידורים, ושאלתי את סבתא על השואה ועל הניסים שקרו בה. סבתא נאנחה והתחילה לספר: 'היו הרבה ניסים בשואה, אבל אני אדבר על הנס הפרטי שלי. לקחו את משפחתי  למחנות המוות. אותי ואת אחותי הקטנה לקחו למחנות עבודה, שם עבדנו בפרך, אבל איזה פולני צדיק עזר לי לברוח מהמחנות הנוראים האלו. כך הגעתי לארץ והקמתי משפחה לתפארת.' סבתא סיימה את הסיפור ושאלה אותי אם יש לי גם איזשהו נס שאני רוצה לספר לה. חשבתי קצת, וכשלא עניתי, סבתא הסבירה שנס לא חייב להיות משהו גדול כמו שקרה לה. ניסים יכולים להיות גם דברים פשוטים, אבל יכול להיות שאתה לא שם לב אליהם. לדוגמה, אם אתה חוצה  את הכביש ופתאום באה מכונית במהירות ולך לא קורה כלום – זה נס! אז נפל לי האסימון. יכולים להיות ניסים שאני רואה, אבל בגלל שזה טבעי אני חושב שזה טבע, ואז אני לא מייחס לזה חשיבות! כשאמא חזרה, היא שאלה אותי אם קיבלתי תשובות לשאלותיי. אמרתי לה בחיוך, שקיבלתי תשובות מספקות ומשכנעות ממקור ראשון.

בלילה, ראיתי בחלומות את יהודה המכבי עם הצבא המדולדל שהיה לו, ומהצד השני את הצבא האדיר של אנטיוכוס המלך היווני, וראיתי איך הם מנצחים, ואיך הם מדליקים את המנורה עם פך השמן הקטנטן שהחזיק לשמונה ימים. ואז בחלום חשבתי על הנס הקטן שלי – שיש לי משפחה אוהבת, כזאת שדואגת לי. למחרת הלכתי למסיבת חנוכה בבית הספר והרגשתי שאני יודע מה זה סיפור חנוכה.

חג שמח לכולם!!!