השבוע, בשנת תשע'ו, יהונתן פולארד השתחרר מבית הכלא, 30 שנה לאחר שנעצר. לפני כשנה, יהונתן סוף סוף זכה לעלות לארץ יחד עם אשתו אסתר, והם מתגוררים בירושלים.
קרדיט תמונה: Yoninah, Jonathan Pollard mural at Mahane Yehuda Market, CC BY-SA 4.0
כאשר היה עדיין כלוא היה ליהונתן קשר מיוחד עם הרב מרדכי אליהו זצ'ל. לצערנו לא זכה הרב לראות אותו משתחרר, אך הוא נפגש עמו בכלא פעמים מספר, ועל הפגישה הראשונה שלהם נספר לכם היום.
קרדיט תמונה: דוד בלחסן, מנהל אתר harav.org
באותה התקופה, יהונתן פולארד היה עצור בכלא השמור ביותר בארצות הברית, כלא מריון שבמדינת אילינוי. לקבוע פגישה בכלא שכזה הייתה משימה מאתגרת, ודרשה הערכות נרחבת כחצי שנה מראש. לבסוף, הצליח הרב אליהו לקבוע פגישה עם יהונתן, בהשתתפות הרב שמואל זעפרני, שהיה באותה התקופה עוזרו האישי של הרב, ויו'ר השדולה למען שחרור יהונתן.
הרב שמואל זעפרני מספר כי בנסיעה לכלא נדרשו לעצור שמונה פעמים שונות, כאשר בכל פעם הם נדרשו להזדהות, למסור פרטים ולהתקדם רק לאחר קבלת אישור. כאשר סוף סוף הגיעו למתחם הכלא הפנימי, נדרשו לעבור בשער האלקטרוני המשוכלל ביותר בעולם לגילוי מתכות. השער הזה עד כי כך משוכלל ורגיש, עד כי הוא מסוגל לזהות סתימות זהב בפה. השומר הנחה אותם לשים בקערה את כל חפצי המתכת שעליהם, ולא להחסיר שום פרט.
יו'ר השדולה היה הראשון לעבור בשער לאחר ששם את כל חפציו המכילים מתכת בקערה המיועדת. היו'ר עבר בשער אך למרות שכיסיו היו ריקים לגמרי, השער צפצף. בדיקה מדוקדקת של השומר גילתה כי בנעל שלו היה אבזם קטן עשוי מתכת. היו'ר הוריד את נעליו ועבר שוב פעם בשער הבידוק, שהפעם שתק ולא צפצף. אחריו, הרב זעפרני עבר בשער, והשער צפצף. מסתבר שמחברת קטנה שהייתה בכיסו הייתה כרוכה בסלילי מתכת קטנים. הרב זעפרני השאיר את המחברת בקערה, והפעם עבר בהצלחה בשער. הגיע תורו של הרב אליהו לעבור בשער. לפני שעבר, הביא לרב זעפרני את משקפיו, כי ידע שכדי שהנס שעתיד להתרחש לא יראה מוזר בעיניי השומרים – כדאי להסיר את המשקפיים שהכילו מתכת. אך את שאר החפצים שעליו שהכילו מתכת כמו השעון, הגלימה העט והחגורה – לא הסיר.
כך, כשהוא לבוש בגלימה, עונד שעון ונושא עט, נכנס הרב לשער המשוכלל בעולם לגילוי מתכות. אך השער הרגיש והמשוכלל לא צפצף כלל. דממה.
השומר התפלא 'איך יתכן דבר כזה? כנראה יש תקלה כלשהיא בשער'. השומר ניגש לרב, הסיר ממנו את השעון, והעביר את השעון בשער. הפעם השער כן צפצף. אם כך, השער אינו תקול. השומר ביקש מהרב (שעדיין לבש את הגלימה והחגורה) לעבור שוב בשער. הרב החל להתקרב אל השער, וכל הנוכחים עמדו וצפו במתרחש במתח והתרגשות. הרב התקדם צעד נוסף ונכנס אל השער. אך גם הפעם – השער שתק ולא צפצף כלל. המפקד היה המום. כיצד יתכן דבר כזה?
לפתע קצין הדת של הכלא התחיל לשיר ולשמוח. הרב זעפרני פנה אליו ושאל 'מה ולמה את השר?' הקצין ענה 'אני נוצרי המכיר את התנ'ך. בתנ'ך כתוב שבני ישראל שרו שירה על הים לאחר שראו את כל הניסים שה' עשה להם בים סוף וביציאת מצרים. עכשיו זכיתי לחזות בנס, ולכן גם אני שר. 16 שנה אני עובד כאן ואף פעם לא ראיתי מחזה שכזה. אדם זה הוא אדם קדוש!'.
השומרים נתנו לרב לעבור ולהתקדם לשערים הבאים. רק לאחר שעברו שישה שערים נוספים ושלוש קומות מתחת לפני האדמה, נכנסו הרב אליהו, הרב זעפרני והיו'ר לתאו של יהונתן בצינוק.
יהונתן שמר במשך כמה חודשים את הצ'ופר החודשי שקיבל (בקבוק מיץ וחטיף שוקולד) וכאשר הרב הגיע הציעו לו להתכבד. עם יהונתן היה מותר לדבר רק באנגלית, תחת עינו ואוזנו הבוחנת של סוכן הבולשת האמריקאית שנכח בביקור. הרב אליהו חיזק את יהונתן, ואף נתן לו סידור עם הקדשה אישית (אותה הבולשת קראה ואישרה לפני המפגש). יהונתן יצא מחוזק ממפגש זה, והחליט שהרב אליהו יהיה רבו מעתה והלאה. במשך השנים הרב ביקר את יהונתן עוד כמה פעמים, ותמיד דאג להודות לו ולחזק את רוחו, ואכן רוחו של יהונתן לא נשברה. זכינו ועכשיו הוא חי בארץ ישראל, אותה מדינה שהתאמץ רבות להציל. 'ברוך מתיר אסורים'.
