השבוע נציין את יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
היוזמה לכינון יום זה, החלה כפעילות מקומית במחוז דרום של תנועת הנוער בני עקיבא.
בשנת 2014, קיבל יום זה הכרה ממלכתית, ונקבע כי יחול מידי שנה בתאריך י'ז כסלו, שהוא התאריך העברי של 29 בנובמבר 1947, היום שבו החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
בישראל חיים כיום למעלה מ-70,000 פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
ביום זה יש לנו הזדמנות ללמוד, להכיר ולהוקיר תודה על כל מה שעשו למעננו ולמען כל תושבי מדינת ישראל.
אחד מהגיבורים הללו, עליו נספר לכם קצת היום, הוא סרן נועם גרשוני.
במלחמת לבנון השנייה, לחם נועם כטייס מסוק קרב, מסוג AH-64 אפאצ'י.
המסוק שהטיס ומסוק נוסף היו בדרכם לסייע לכוחות צה'ל שהיו ממוקמים בגזרת אביבים שבצפון.
לצערנו הרב, אירע אסון. המסוקים התנגשו בגובה רב. כתוצאה מהאסון נהרג רב סרן רן יהושע כוכבא. שאר אנשי הצוות, וביניהם נועם, נפצעו.
נועם נפצע פציעה קשה ומורכבת מאוד, ואף הוגדר כפצוע אנוש.
אך הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח והצליחו לייצב את מצבו ולהציל את חייו.
הפציעה הקשה הותירה את נועם משותק בפלג גופו התחתון. מטייס אפצ'י הוא הפך לנכה שלא מסוגל להזיז את רגליו.
לאחר ניתוחים רבים ואשפוז ממושך שארך כחצי שנה, השתחרר נועם מבית החולים. לאחר השחרור, נועם המשיך במסע ההחלמה והשיקום, מסע ארוך שדרש ממנו המון מאמצים פיזיים ונפשיים, אך בעזרת הנחישות שלו, העוצמה האמונה והרצון, המשיך נועם להיאבק, להשתקם ולהתקדם.
כבר בבית החולים קיבל נועם החלטה חשובה שלא לא לשקוע בכאב, בכעס ובשאלה למה זה קרה לי, אלא לקחת את החיים שקיבל במתנה בשתי ידיים, ולעשות איתם משהו משמעותי.
נועם רצה לחזור וליהנות מהחיים ומהדברים שאהב לעשות לפני הפציעה, כגון ספורט אתגרי.
ואכן הוא חזר לעסוק בספורט ולגלוש סקי מים וסקי שלג בישיבה.
תחביב חדש שהתחיל להתנסות בו היה משחק הטניס בכיסא גלגלים. נועם בחר להתמיד, והיה מגיע להתאמן בבית הלוחם בתל אביב. עם הזמן התחיל נועם להתחרות בתחרויות מקצועיות, ונולד בו החלום והרצון להשתתף באולימפיאדה הפראלימפית.
_2011_US_Open.jpg)
נועם במשחק טניס.
קרדיט תמונה: robbiesaurus, Noam Gershony (ISR) 2011 US Open, CC BY-SA 2.0
לאחר כמה שנים שבהן התחרה באופן מקצועי, הצליח להגיע לקריטריון האולימפי!
נועם ייצג את ישראל בכבוד במשחקים הפאראלימפיים באולימפיאדת לונדון בשנת 2012.
הוא הצליח להעפיל לגמר האולימפיאדה, ובמשחק האחרון עלה להתחרות מול השחקן הטוב ביותר בעולם.
חשבו לכם כמה לחץ יש במעמד כזה. אתה מייצג את המדינה שלך, בתחרות הגדולה ביותר בעולם, מול השחקן הטוב בעולם, כאשר מילוני עיניים צופות בך. אך אם הגעתם עד לכאן אז אתם כבר יודעים שנועם עבר הרבה התמודדויות, ונאבק להגשמת החלומות שלו בכל הכוח. הוא המשיך לשחק בריכוז רב, ואפילו לא הבין שהמשחק הסתיים מרוב שהיה מרוכז ונתן את כל כולו, עד ששמע את צעקות השמחה של המשפחה והחברים מהיציע.
הוא עשה את זה! נועם הצליח לנצח ולזכות במדליית זהב למדינת ישראל, אותה מדינה אשר נפצע בעת שירותו במלחמת לבנון השניה, בדיוק שש שנים קודם לכן.
בטקס הענקת המדליות עלה נועם על הפודיום, ובהתרגשות גדולה קיבל את מדליית הזהב, כשברקע מתנגן המנון 'התקווה' ודגל ישראל מונף בגאווה.
בתמונה: נועם לאחר הזכייה, עם מדליית הזהב ומאמנו נימרוד ביכלר. קרדיט תמונה:
בשנת 2018 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, ושם חזר ואמר שוב 'שווה להיפצע ולהקריב למען המדינה שלנו'.
גם עכשיו, בתקופת מגפת הקורונה, נועם ממשיך להעביר הרצאות מעוררות השראה ובהן הוא מספר על המסע ועל השינוי המדהים שעבר. הוא ממשיך לבחור, בכל יום מחדש, לחיות חיים מספקים ובעלי משמעות, אשר בהם הוא מסוגל לעשות כל דבר שרק ירצה. הוא ממשיך להתבונן ולהעריך את כל הטוב שנמצא כבר עכשיו בתוך המציאות, ושואף להמשיך ולהגשים חלומות חדשים, ולעורר באנשים את ההבנה שהם יכולים לבחור שלא לקחת כל דבר כמובן מאליו, אלא להעריך, להודות ולהגשים גם הם את החלומות שלהם, כבר היום, בלי תירוצים ודחיות.
כפי שלמדנו מנועם, עם כוח רצון, אמונה, התמדה, הודיה, נחישות ואהבה, אפשר לצאת מהמקום הכי חשוך ולבחור לראות את האור והטוב בכל מצב.
