שלום ילדים! אנחנו נכנסים השבוע לתקופת אבלות. האם ידעתם שמאכלים עגולים, ובפרט בּיצה, נחשבים למאכל של אבלים? העיגול מסמל את מחזוריות החיים, ובערב תשעה באב נהוג לאכול ביצה קשה עם אפר.
אבל בינתיים, מה דעתכם שנעשה ניסוי חמוד עם ביצה, ונלמד קצת על מרכז הכובד? קדימה!
מה צריך?
• ביצה
• מלח
מה עושים?
קודם מנסים להעמיד את הביצה על קודקודה על השולחן. הצלחתם? אין מצב…הביצה העגלגלה מחליקה ונופלת, ושימו לב שלא תיפול מהשולחן ותשבר!
כעת שפכו גבעה קטנה של מלח על השולחן, ונסו להעמיד עליה את הביצה. הופה, עכשיו היא עומדת יפה! ואם תגידו שזה לא חכמה, כי היא עומדת על המלח ולא על השולחן, אתם מוזמנים לנשוף בזהירות בתחתית הביצה, ולהעיף את מרבית המלח. שימו לב – נשארתם עם מעט מאוד גרגרים שמחזיקים את הביצה שלכם שלא תיפול! תראו לחבר שלא ראה מה עשיתם איך העמדתם ביצה על הקודקוד, ותראו איך הוא מתפעל!
למה זה קורה?
לכל גוף יש 'מרכז מסה', מה שרובנו מכנים 'מרכז כובד'. מדובר בנקודה אחת שנמצאת בגוף, שכאילו 'מרכזת' את כל כובד הגוף אליה, ואם לנקודה הזאת תהיה תמיכה ממש מתחתיה, הגוף יהיה יציב ולא ייפול. ראיתם פעם מישהו שיודע לאזן חפצים על האף או על המצח? הוא מומחה במציאת מרכז המסה.
מרכז המסה של עיגול הוא במרכזו, וכך גם של רבוע, ומרכז המסה של הביצה שלנו הוא גם בערך במרכזה. אך בגלל שחלק כל כך קטן של הביצה נוגע בשולחן, קשה עד בלתי אפשרי לכוון שהנקודה הזאת תהיה בדיוק מתחת למרכז המסה! בדיוק בשביל זה יש לנו את המלח. מעט הגרגרים שנשארים מתחת לביצה משמשים כמו רגליים של שולחן שנושאים את נקודת המסה, ודואגים שהביצה לא תיפול.
