השבוע בנוצת הזהב שמענו על אחד מחכמי ישראל הגדולים בכל הדורות: רבי משה בן מימון, או בקיצור, הרמב'ם.
הרמב'ם היה תלמיד חכם עצום, פילוסוף ורופא שחי לפני כשמונה מאות וחמישים שנה. עליו נאמר: 'ממשה עד משה לא קם כמשה', כלומר, מימי משה רבנו ועד אליו לא היה גאון שישווה לו! הנה סיפור קטן שממחיש את חכמתו וחריפותו.
הרמב'ם היה רופאו האישי של צלאח-א-דין, מלך מצרים. אך כמו שקורה לא פעם, כשיהודי מגיע למשרה רמה, השרים הלא-יהודים בסביבת המלך לא אוהבים את המצב… גם לרמב'ם ניסו להתנכל על מנת לסלק אותו מחצר המלך.
באחד הימים, הצליח אחד השרים להמציא עלילה שנשמעה משכנעת, והמצב הגיע עד כדי כך שהמלך עצמו חשב שאולי הטענה נכונה. על רופאו המסור הוא לא רצה לוותר, לכן החליט להשאיר את ההחלטה בידי הגורל. הוא ציווה להכין שני פתקים, שעל אחד מהם כתוב 'חיים' ועל השני 'מוות', ולהכניס אותם לקופסה סגורה. 'אם אתה חף מפשע, בוודאי תוציא את הפתק של החיים' הוא אמר.
אך המלך לא ידע שהשר הצליח להחליף את הפתק של החיים בפתק שהיה כתוב עליו מוות! כך היו בקופסה שני פתקים שכתוב עליהם מוות, ודינו של הרמב'ם נחרץ מראש. הרמב'ם ראה את השר ועוזריו מחייכים בהנאה, והבין מיד מה הם עשו. חשב הרמב'ם במהירות: איך יימלט מהמזימה שלהם?
כשהגיש המלך את הקופסה עם הפתקים לרמב'ם, הוא נטל פתק אחד, אך לפני שפתח אותו, הכניס אותו לפה, ובלע אותו! 'מה אתה עושה?!' קרא המלך. 'איך נדע מה יצא לך בפתק?!'
'בקלות' השיב הרמב'ם. 'פשוט צריך לראות מה כתוב על הפתק שנשאר בקופסה, ואז נדע מה היה בפתק שבחרתי…'
חייך המלך, שהבין כעת גם הוא מה זמם השר, ושמח על כך שרופאו הוא אדם חכם כל כך.
