שליחי חב'ד בעיר דרווין שבאוסטרליה דפקו על הדלת של ג'וזף, חבר הקהילה האחרון שהיה ברשימתם. היה ערב פסח, והשניים עברו בין חברי הקהילה כדי לחלק להם מצות לליל הסדר. כשהדלת נפתחה, עמד שם אדם זקן והביט בהם בתדהמה. הוא הושיט יד ונגע בהם. 'אתם אמיתיים?' הוא אמר בעיניים דומעות, והזמין אותם להיכנס פנימה.
השליחים קצת הופתעו מקבלת הפנים הנרגשת, אך נכנסו לביתו של ג'וזף. 'שבו, אספר לכם משהו מופלא' הוא אמר. 'בתור נער צעיר הייתי באושוויץ, ולאחר שניצלתי רק רציתי לברוח מיהדותי. נסעתי לאוסטרליה, התחתנתי עם גויה ונולד לי בן. אחר כך התגרשתי, ועברתי לגור לא הרחק מבני.
אני גר כאן בדירה הקטנה והעלובה הזאת, ולא מכיר אף אחד. אין לי אינטרנט, אפילו לא טלפון, וגם אין לי שום קשר ליהדותי. אך בימים האחרונים, נזכרתי שכשהייתי ילד, נהגו אצלנו בבית בחודש האביב לחגוג חג יהודי שבו לא היו אוכלים לחם. אכלנו מין קרקרים מוזרים… אתמול בלילה חלמתי חלום. בחלום הגיע אליי רב, ונתן לי חבילה של הקרקרים האלה. ועכשיו, אתם הגעתם, בדיוק כמו בחלום! לכן מיששתי אתכם, כדי לראות שאתם אמיתיים.'
השליחים התרגשו מאוד מהסיפור, וישבו זמן מה אצל גו'זף. אחרי שהסבירו לו על פסח וליל הסדר ודאגו שיהיה מי שיעזור לו מהקהילה, הם השאירו אצלו ספרים של הרבי מלובביץ' והלכו לדרכם.
חלפה שנה, והשניים שוב הגיעו לביקור. כשנכנסו, ראו שהקירות מלאים תמונות של הרבי! 'מצאו חן בעיניך התמונות האלה?' הם שאלו אותו.
'בוודאי!' אמר ג'וזף, 'אבל לא סתם מצאו חן. זהו הרבי שראיתי בחלום שלי!!!'
