משל לראש השנה

 ליהודה, איש עני ואביון, היה בן ושמו יוסף. בן חכם, נחמד, ובעל מידות טובות במיוחד. גדל הילד, הגיע לפרקו, ואביו התחיל לחפש לו כלה. אך לפני שהספיק לדבר עם השדכן, ניגש אליו ר' מוישה, העשיר של העיירה.

 'שלום לך יהודה! פגשתי את בנך יוסף, והתרשמתי ממנו מאוד. איזה בחור נהדר! הייתי רוצה לשדך אותו עם בתי שרה.'

 '…א..אבל איך נוכל להשתדך?' גמגם יהודה. 'הלא אתה עשיר גדול, ואני בקושי מצליח להאכיל את בני ביתי! לא אוכל לתת לבתך מתנות כראוי, לא דירה ולא בגדים יקרים!'

 'אין דבר' אמר ר' מויישה 'ברוך ה', לא חסר לי דבר, ואין לי צורך במתנות ממך. אני אדאג לזוג הצעיר לכל מחסורם. אבל יש לי דרישה אחת: אתה תדאג להלביש את החתן בחליפה מכובדת ונאה לכבוד החתונה. את הדבר הקטן הזה אני מצפה שתעשה בכוחות עצמך.'

 יהודה לא ידע מה לחשוב. איזו הזדמנות נהדרת לבנו! 'ר' מוישה, אני מעריך מאוד את הצעתך' הוא אמר 'אך אני מתבייש לומר שגם לחליפה אין לי כסף…'

 'על זה אני מתעקש' השיב הגביר. 'נסה להשיג את הכסף. נפגש בעוד עשרה ימים. אם תצליח – טוב. ואם לא, נוותר על השידוך.'

 משך מספר ימים התרוצץ יהודה בין עשירי העיירה, והתחנן שיתנו לו הלוואה כדי לקנות חליפה לבנו. אך איש מהם לא רצה להלוות כסף לעני כמוהו, שמי יודע מתי יוכל להחזיר את ההלוואה… יהודה כמעט התייאש, אך אז היה לו רעיון.

 הוא נגש לביתו של ר' מוישה.

 'שלום לך ר' מוישה' הוא אמר 'לא, עדיין לא השגתי את הכסף לחליפה. עכשיו אני לא בא אליך כיהודה, מחותנך לעתיד – אני בא אליך כעני ואביון שמתחנן לקבל הלוואה! אם תיתן לי, אחזור אליך עם החליפה בזמן שקבענו…'

 חייך ר' מוישה, והסכים להלוות ליהודה את הכסף לחליפה.

  ומה הנמשל?

בימים הנוראים אנחנו עומדים מול ריבונו של עולם כעניים בפתח, והקב'ה מסכים לתת לנו הכל – כפרה וסליחה ושנה טובה. אך הוא מבקש מאיתנו דבר אחד קטן: שנפתח את הלב ונחזור בתשובה! אלא מה? גם את הדבר הקטן הזה קשה לנו לפעמים לעשות… לכן אנחנו מבקשים מהקב'ה שיעזור לנו לפתוח את הלב. בדיוק בשביל זה באות תקיעות השופר בראש השנה, ובעזרתן נוכל לשוב בתשובה שלמה ולזכות לשנה טובה ומתוקה!