החפץ חיים

 'אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך'

 איך מוכיחים מישהו? את הפסוק למעלה כתב שלמה המלך בספר משלי, ויש לו פירוש יפה: אם תרצה להעיר לחבר על משהו, אך תתן לו הרגשה שאתה חושב שהוא לץ, הוא לא ירצה לשמוע אותך. אך אם תתן לו להרגיש שהוא חכם, הוא יאהב אותך, ויהיה קשוב לדבריך.

 וזה בדיוק מה שעשה החפץ חיים, רבי ישראל מראדין, שיום פטירתו חל השבוע.

 פעם, החפץ חיים התארח בפונדק. בצד השני של החדר ישב אדם גדול ושרירי, כשלפניו צלחת מלאה בשר . הוא צעק על המלצרית, זלל את האוכל שלו בתאוונות בלי לברך ברכה, ושתה בקולניות את הבירה שלו. החפץ חיים הביט במעשיו הגסים של האיש, שנראה על פניו שהיה יהודי, והזדעזע. הוא פנה בשקט לבעל הפונדק. 'הייתי רוצה לדבר עם האדם הזה שם, מיהו?'

 ' רבי, לא כדאי לך' יעץ בעל הפונדק. 'האיש הזה היה חייל בצבא הצאר משך שלושים שנה! הוא נחטף כשהיה בן שבע, ואת כל חייו העביר בין גויים גסי רוח. אין לו מושג בהלכה ובמצוות, ובקושי רב הוא נשאר יהודי! הוא עלול לבזות אותך אם תעיר לו על מעשיו.' 

'אל תדאג' אמר החפץ חיים, וניגש אל היהודי המגושם. 

'שלום לך' הוא פתח בחביבות. 'שמעתי עליך דברים גדולים! שמעתי שנחטפת כילד לצבא הצאר, ומשך שנים רבות עבר סבל ותלאות. בוודאי ניסו לשכנע אותך להמיר את דתך בדרכים קשות ובעינויים – ואתה נשארת יהודי! אשריך! אינני יודע אם אני הייתי עומד בניסיונות שאתה עברת…הלוואי ויהיה לי מקום לידך בגן עדן!'

 בעיני היהודי המופתע נראו דמעות. סוף סוף מישהו מעריך אותו ומקבל אותו…והחפץ חיים המשיך ודבר בעדינות – 'עכשיו שהשתחרר מהצבא, וזכית לשמור על יהדותך, אולי תרשה לי לעזור לך לחיות את שאר חייך כיהודי אמיתי, וללמד אותך את מה שהחסרת?'

 החייל הנרגש הסכים בשמחה, במיוחד כשגילה מיהו אותו אדם טוב לב המדבר אליו. מאז ועד לסוף חייו הוא דבק בחפץ חיים, ונעשה בעל תשובה שלמה.