חכמלוגי

האדמה הנאמנה

 

האדמה הנאמנה

 

(על פי ספור אמיתי שסיפר הרב יוסף אלנקווה)

 

חסן עבד שנים רבות אצל משה בגוש קטיף. משה היה חקלאי, וחסן למד ממנו איך לדשן את האדמה, איך להשקות אותה בעזרת טפטפות, ואיך לגרום לה להניב ירקות משובחים שהיו מבוקשים גם מעבר לים.

 

והנה, הגיעו ימים קשים. ממשלת ישראל החליטה לגרש את תושבי גוש קטיף מאדמתם, ובתוכם משה ומשפחתו.

 

אף שרבים וטובים ניסו להילחם נגד רוע הגזרה, נחרבו היישובים בסופו של דבר. בכל הארץ צפו אנשים בשריפת בתי הכנסת הקדושים על ידי ערביי האזור, ולבם נקרע.

 

הזמן חלף, ובאחד הימים עבר חסן ליד חורבות בית הכנסת ביישובו של משה. הוא הביט באדמה, שהיתה בעבר גינה סביב בית הכנסת, וראה שהטפטפות להשקייה עדיין שם. הם הזכירו לו את הירקות שהיה מגדל כשעבד אצל המעביד היהודי שלו. 'וואלה, אולי אני אנסה לגדל כאן ירקות?' הוא חשב. 'האדמה הזאת הצמיחה ליהודים ירקות טובים, ואני יודע איך הם עשו את זה!'

 

אמר, ועשה. חרש את האדמה, קנה זרעים טובים, דשן, וזרע עגבניות. בהתחלה הם צמחו יפה, אך להפתעתו, אחרי תקופה קצרה, הוא גילה שכל השתילים נבלו.

 

'מוזר', חשב לעצמו 'טוב, אולי האדמה כאן לא מתאימה לעגבניות. אני אנסה לשתול מלפפונים.' ושוב חזר חסן על כל הפעולות שלמד לעשות אצל משה החקלאי, וזרע את המלפפונים. אבל הפלא ופלא, אותה התופעה חזרה שוב! המלפפונים נבטו וצמחו, אך לפתע, נבלו כולם. חסן לא הבין מה קרה. הוא נסה להחליף את חומר הדישון, להחליף את ההשקייה, ניסה סוגים שונים של גידולים – וכלום לא עזר. גידול הירקות נכשל פעם אחר פעם.

 

ערב אחד חזר חסן לביתו עייף ומתוסכל, ונרדם על מיטתו. והנה, בחלומו נגלה אליו אדם זקן. 'חסן!' הוא גער בו 'מה אתה עושה? אינך יודע שהאדמה שאתה מעבד היא אדמת קודש? דע לך שעכשיו רק הירקות שלך נובלים, אבל אם תמשיך לעבד את אדמת בית הכנסת, גם ילדיך יתחילו ליבול…'

 

חסן התעורר בבהלה. החלום עמד מול עיניו כאילו זאת היתה מציאות. 'מה עשיתי!' הוא קרא. 'אסור היה לי לשתול ירקות בחצר בית הכנסת של היהודים…'

 

חסן החליט באותו רגע להפסיק מיד את מעשיו, ובכל זאת חשש לגורל ילדיו. פתאום היה לו רעיון. הוא חיפש בספר הטלפונים את המספר של משה, וצלצל אליו.

 

'שלום, משה? מדבר חסן. כן, חסן שעבד אצלך לפני שגירשו אותך מהבית… אני חייב לספר לך מה קרה לי…'

 

חסן סיפר למשה בקול רועד על מעשיו ועל החלום, ולא נרגע עד שמשה הסכים לברך את ילדיו. משה התרגש מאוד מהסיפור, וכיוון שראה כמה חסן מתחרט, הסכים לברכו.

 

'בעזרת ה', עוד נשוב לגוש' הוא אמר לאשתו כשניתק את השיחה 'ראי כמה האדמה נאמנה לנו…'
     

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Hide picture