מופע של שמחת תורה
בשנת תש'ג, חסיד חב'ד ר' אשר שושונקין מצא את עצמו במחנה עבודה בסיביר הקפואה. זה היה העונש שקיבל על לימוד תורה וקיום מצוות. הוא נאלץ לחיות ולעבוד בין מאתיים אסירים גויים, שחלקם היו פושעים.
לשמחתו הרבה, המפקד שלו היה אדם נוח והרשה לו לא לעבוד בשבתות ובחגים. 'אך תצטרך להגיע אתי למקום העבודה…' הוא אמר, 'הקצין שאחראי עליי לא יסכים שאשחרר אותך לגמרי.'
בבוקר שמחת תורה, כשהגיעו לאתר העבודה, רצה ר' אשר להתפלל אך המפקד הפקיד אותו בידי שני פועלים שישמרו עליו.
ר' אשר היה מאושר שלא יצטרך לעבוד, אבל בכל זאת היתה לו גם צביטה בלב. 'כמה חבל' הוא חשב, 'בכל העולם בשעה הזאת יהודים שרים ורוקדים עם ספר התורה – ואילו אני חייב לעמוד כאן באתר בנייה, כששני גויים שומרים עלי… איך אשמח בשמחת התורה בצורה כזאת?'
ברגע זה, פנה אליו אחד השומרים שלו. 'יהודי, אתה בחופש בגלל החג שלך ואנחנו צריכים לעבוד. אז אולי לפחות תנעים לנו את הזמן עם אחד השירים היהודים היפים שלכם…?' ר' אשר לא האמין למזלו הטוב.
הוא חיבק את האוויר, כאילו לופת ספר תורה, והחל לשיר ולרקוד בשמחה גדולה: 'שישו ושמחו, בשמחת תורה..' השומרים, שנהנו מאוד מהשירה המתלהבת, קראו בהפסקה לחבריהם. 'היהודי הזה שר ורוקד יפה מאוד!' הם אמרו, 'תבקשו ממנו שימשיך!' כך קהל של מאתיים איש עמד וצפה בהתרגשות בר' אשר ששר משירי החג באושר גדול, מאושר על כך שזכה לקיים את מצוות השמחה בחג.
