הפרה המתוקה
השבוע, באבא ליום אחד, נראה מקום עבודה כיפי במיוחד: מפעל ממתקים! אבל חשבתם פעם על זה שגם הקמת מפעל ממתקים יכול להיות מעשה ציוני לתפארת? הרי מדינה צריכה שיהיה בה הכל – ואני בטוחה שתסכימו איתי שממתקים זה עניין חשוב מאוד!
כך חשב גם אליהו פרומנצ'קו, יהודי שנולד ברוסיה, והיה בעל מפעל ממתקים ענק שהעסיק 700 עובדים. בשנת 1933 הוא החליט לעלות לארץ, ולהקים ברמת גן את מפעל הממתקים הראשון – מפעל עלית. שנה לאחר מכן, המפעל התחיל לייצר את השוקולד העברי הראשון – שנקרא בשם 'שמנונית'. לא נשמע כל-כך טעים, נכון? אולי בגלל זה, תוך מספר שנים אנשים החלו לכנות את השוקולד 'שוקולד פרה', על שם הפרה המצויירת על העטיפה… לפרומנצ'קו היה בהתחלה קשה לשווק את הממתקים שהוא ייצר, אך כשמלחמת העולם פרצה, היה מחסור בשוקולד בארץ, והוא ספק ממתקים לא רק ליהודים, אלא גם לצבא הבריטי.
מפעל עלית ברמת גן היה קיים שנים רבות, וייצר עם הזמן עוד ועוד סוגים של ממתקים ושוקולדים, כמו המקופלת הותיקה עם המתכון הסודי. לפני שמונה שנים נהרס המפעל ההיסטורי, כי חברת עלית כבר לא השתמשה בו יותר. אבל אנחנו נשארנו עם הציונות המתוקה של אליהו פרומנצ'קו, וגם עם השיר המקסים שכתב על המפעל יונתן גפן:
ריח שוקולד
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד
יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות
ושלושים מכונות יום ולילה עובדות
ושבעים פועלים עם סינר וכפפות
מכינים שוקולד בכל הצורות
שוקולד קטן ושוקולד גדול
שוקולד יקר ושוקולד בזול
שוקולד אגוזים ושוקולד סתם
לעשירים ולכולם והריח בחינם
וכל האזרחים עוצרים ומריחים…
עוצרים הילדים שרצים בשכונה
עוצר האוטובוס מעבר לפינה
החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים
השוטרים עומדים ליד הגנבים
כולם מביטים אל הארובות
ולאט לאט, האף שלהם,
מתמלא בריח של שוקולד
שוקולד קטן ושוקולד גדול…
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד.
