חכמלוגי

סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

 

 

 

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 

  

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

 

 

פרק לא

 

בפרק הקודם: יוני והמורה נפגשים עם טל והאביר. הם יוצאים יחד מהיער בתקווה שהצליחו להתחמק מהצלבנים,  אך מסתבר שהסכנה עדיין לא חלפה…

 

הסתכלנו לכיוון שהמורה הצביע עליו, וראינו שורה של לפידים מתקדמים לעבר קצה היער. אוף! נמאס לי כבר מהצלבנים המעצבנים האלה! 'תשכבו על האדמה מאחורי הסלע הזה, ותהיו לגמרי בשקט' אמר המורה בדחיפות. 'הסיכוי היחיד שלנו לברוח מהם בשטח החשוף הזה זה להסתתר הכי טוב שאפשר.'

 

נשכבתי כמו שהוא אמר, וכך גם יוני והאביר. שמעתי רעשים של מישהו מתעסק עם רוכסן, ולפתע נחת עלינו משהו . 'מה זה?!' נבהלתי, אך יוני השתיק אותי. המשהו הרגיש כמו בד גדול. 'נראה לי שהוא זרק עלינו רשת הסוואה…' לחש יוני.

 

תהיתי לעצמי מאיפה המורה הגריל רשת הסוואה, אבל אז שמעתי צעדים מתרחקים, ושמתי לב שהמורה לא נמצא איתנו. לאן הוא הלך? חלפו כמה רגעים, וממרחק נשמעו לפתע פיצוצים. בום!!! בום!!!! אנשים התחילו לצעוק ולרוץ, אבל היה נדמה לי שהקולות מתרחקים מאיתנו…או שלא? מישהו רץ לכיווננו, ואחרי רגע של פחד, גיליתי לשמחתי הרבה שהמורה הצטרף אלינו אל מתחת לרשת. 'מה זה היה…?' שאלתי, והמורה לחש: 'נפצים שהחרמתי ממישהו בפורים…אני מקווה שזה יסיח את דעתם…ועכשיו תהיו בשקט!'

 

כמה זמן נצטרך לשכב ככה? חשבתי. התמתחתי ועצמתי עיניים. הייתי כל-כך עייפה! נסו אתם לברוח מצלבנים חצי לילה…האדמה הקשה פתאום הרגישה נוחה כמו מזרון הקפיצים שבבית, ותוך כמה שניות שקעתי בשינה עמוקה.   

 

חלמתם פעם שאתם ישנים? זה מה שקרה לי. חלמתי שאני ישנה על הרצפה באמצע הכיתה, והמורה עומדת מעליי ומעירה לי. 'טל? למה לא הכנת שיעורים? ' היא אמרה בחומרה. 'המורה, אני רוצה לישון…' מלמלתי, אך לכיתה נכנסו עוד ועוד מורים ועמדו סביבי. כולם התחילו לדבר בבת אחת, אבל הם דברו בשפה זרה ולא הבנתי אף מילה. אחת המורות ניסתה להוריד ממני את השמיכה, ולמרות שאחזתי בה חזק היא הצליחה. פקחתי את העיניים והתיישבתי בבהלה. סביבי לא היו המורים שלי…היינו מוקפים בחבורת צלבנים שלופי חרב.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Hide picture