סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

פרק כ

בפרק הקודם: טל ויוני מגיעים הישר מתקופת הצלבנים לדירתו של המורה להיסטוריה. הם מתארגנים כדי לעזור ליהודי חיפה לברוח מהעיר, ויוני מציע למורה שיצטרף אליהם במסע חזרה אל העבר.

'מה, אני?! לחזור אתכם לעבר?!' העיניים של המורה הבריקו פתאום מרוב התרגשות. 'אתם חושבים שאני יכול? תשמעו, הייתי נותן מיליונים כדי לראות את התקופה הצלבנית במו עיניי! זה ממש חלום!'

מיליונים? חלום? טוב, כל אחד עם החלומות שלו. אני עדיין חלמתי על הפעולה הפגזית שהפסדתי בסניף, אבל בכל זאת, הוא מורה להיסטוריה. כנראה שזה מעניין אותו אם זה מה שהוא הלך ללמוד.

'אתה לא צריך לתת מיליונים לאף אחד, פשוט להחזיק איתנו בסיכת הזאב, המורה.' אמר יוני.

'אז קדימה!' התלהב המורה 'הולכים! בעצם…אולי כדאי שאני אחליף קודם את הפיז'מה…'

כשהמורה היה מוכן, לקחנו את התיקים עם הציוד שהכנו, וניגשנו יחד לסיכת הזאב  שהיתה על השולחן. 'שלוש, ארבע, ו…!' אמר המורה, וביחד אחזנו בסיכה הקטנה.

כבר כמעט הייתי רגילה להרגשה – לסחרחורת, לעולם המחשיך, ולבומס הקטן כשנחתתי על הרצפה.

כשקמתי, מצאתי את עצמי בחצר צלבנית, ולידי עמדו כבר יוני והמורה. המורה הביט סביבו מוקסם. 'מעניין אם יש פורטיקוליס בחומה…' הוא מלמל.

'מה זה פרוטיטוטיקוליס?' שאלתי. 'מין שער' המורה אמר בחיוך, 'אבל זה באמת לא משנה כרגע. נסחפתי קצת מרוב התלהבות. בואו נחפש את החברים שלכם.'

אבל לא היינו צריכים לחפש הרבה. המורה רק סיים את המשפט, ושמענו את קולו של יוחנן מדבר אל אביו מעבר לפינה. כשהם ראו אותנו פתאום, הם נעמדו לרגע מבוהלים, ואז רצו אלינו.

'טל, יוני, אתם בסדר! הייתם בעתיד? מה ראיתם שם? ומי זה…?' הצביע יוחנן על המורה להיסטוריה.

'שלום, אני אבשלום חלמיש' אמר המורה הנרגש, והושיט את ידו לאבא של יוחנן, ואחר כך ליוחנן עצמו. 'אני מצטער, אבל יש לי בשורות קשות בשבילכם. צריך להשאיר כאן את הכל ולברוח. בקרוב הצלבנים יתקפו שוב, והפעם, זה לא ייגמר טוב…'

'באמת?' החוויר אבא של יוחנן. 'אז כדאי שנלך לבשר את הבשורה לכמה שיותר אנשים. אני רק מקווה שהם יסכימו לשמוע לנו…'

  למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן!