לשולחן השבת- פרשה מרדימה?

שלום ילדים!

בפרשת השבוע נשא יש לכולנו משימה לא פשוטה,

קשה להישאר מרוכזים בבית הכנסת בקריאת התורה.

כי מי שלא יודע מדובר בפרשה הכי ארוכה,

יש בה לא פחות מ- 176 פסוקים, לא כולל ההפטרה.

אבל לא רק האורך של הפרשה הוא הבעיה,

גם חלק מהתוכן שלה עלול מאד לעודד שינה.

חלקה השני עוסק בקורבנות הנשיאים שהיו כולם זהים,

ופעם אחר פעם התורה טורחת לחזור עליהם בדיוק באותם פסוקים.

למה לחזור 12 פעמים על אותם דברים שהביאו הנשיאים למשכן?

מדוע לא לכתוב את זה פעם אחת ונגמר העניין?

אולי התורה רוצה ללמד אותנו כאן דבר גדול,

שלא נתייחס למעשים החיצוניים כחזות הכל.

נכון, בעבודת ה' שלנו כולנו בסופו של דבר עושים דברים דומים,

לומדים תורה, מקיימים מצוות ומתפללים באותם מילים.

אבל אצל כל אחד העבודה היא באמת לגמרי שונה,

כי השאלה היא אילו רגשות וכוונות אנו מכניסים לתוכה.

לכל יהודי ויהודי ישנה נשמה מיוחדת במינה,

ואף אחד לא יוכל לחכות את הדרך שלו בעבודה.

למרות שכל הנשיאים הביאו בפועל בדיוק אותה מתנה,

הנתינה של כל אחד מהם הייתה מיוחדת מאין כמותה.

הקב'ה הרי לא רוצה מעשים ריקים ומתנות חיצוניות,

הוא רוצה שנעבוד אותו עם כל האישיות הייחודית שלנו, בכל הכוחות!

אז השבת כשתשבו בקריאת התורה בבית הכנסת,

אל תשתעממו מהחזרה ותבינו שכל מתנה היא לגמרי אחרת.

שלכם באהבה,

יאיר.