ההברחה מהמנזר / רחל יפרח
שמי אווה יש לי אחות ושמה גיטה ואמי עוד חיה מהשואה. אני בת למשפחה עשירה. עכשיו אנחנו גרים בארץ ישראל, אבל לפני 3 שנים, ואפילו קצת לפני היינו גרים בעיירה פראג שבצ'כייה. היה לנו בית יפה מאד שמקושט בפרחים וגינה נאה שאהבתי לפעמים להשקות. הכל קרה כשאחי ג'ואי ואבי דוד עוד חיו. ערב אחד אכלנו ארוחת ערב ופתאום נכנסו שני חיילים נאצים עם עוד שוטר קאפו (שוטר יהודי ששתף פעולה עם הנאצים) ולקחו את אבי, אבל לפני כן לחש אבי לאמי משהו. היא הנהנה בהסכמה ואבי יצא עם השוטרים. ג'ואי בכה ואמי הרגיעה אותו. גם גיטה בכתה ואני הרגעתי אותה. למחרת בבוקר קמנו, ואמי הוציאה כסף מהמחבוא, קשרה במטפחת ואמרה: 'בואו ילדים, חייבים ללכת עכשיו!' היא פסקה. הלכנו אחריה בלי להוציא הגה. הגענו ליער, אמא הלכה אחרי עוד כמה אנשים שאותם כינו: פרטיזנים (אנשים שהתקבצו ביערות ולחמו בגרמנים).
ביער התחבאנו 3 שנים אבל לפני ג'ואי נחטף בידי אישה איכרה , כך סיפרה לנו גיטה.
שלוש שנים לאחר מכן, עלינו לארץ שעליה רק חלמנו… ארץ ישראל ארץ הקודש. אנחנו גרים בחיפה בשכונה בת גלים. כשמשעמם לנו אנחנו הולכים לים ואם קר מידי, אז לעלות עד לפסגת הר – כרמל ובראשו יש מנזר שלא נכנסנו אליו אבל לפעמים אנחנו מטפסים ומביטים מעבר לגדר. יום אחד בחורף טיפסנו על הר כרמל והתחשק לנו לראות מה יש במנזר הצצנו מהגדר וראינו שורת ילדים חולפת בסדר מופתי. לפתע עמד שם… אחי גו'אי! זכרתי אותו למרות הזמן שחלף צעקתי את שמו ומלמלתי בצ'כית. הוא נעצר והביט בי ואני הבטתי בו שמעתי אותו אומר 'אווה'
הוא לא זכר כלום מרוב התרגשות וכך גם אני. לאחר מכן דחפה אותו נזירה מאחוריו.
החלטתי לעשות משהו.
למחרת ארזתי בתרמיל חבל, ואוכל.
השארתי את גיטה עם חברות. הלכתי לביתן של חברותי רוני, טלי , ושיר כדי לבצע מבצע חילוץ לאחי במנזר. טפסנו על הר הכרמל הצצנו במנזר. 'אין ברירה, חייבים להיכנס לשם' אמרה שיר 'כן' הסכמתי אתה 'אבל.. את יודעת איך נראה אחיך?' שאלה אותי שיר
'בטח!' עניתי 'אז, שניכנס?' שאלתי הן ענו לי בחיוב. ירדנו לחצר המנזר בעזרת החבל שלי וחיכנו לשורה של הילדים. כאשר השורה הגיעה שוב ראיתי את ג'ואי בין הילדים ומילמלתי לעברו ודחפתי לידיו פתק אבל הפעם הם עברו מהר מאד. 'בואו נכנס יותר פנימה' הציעה רוני. הסכמנו אתה והלכנו בעקבותיה. הגענו לחדר שבו נצבו מטותיהם של ילדי המנזר על מיטה אחת הודבק דף של אחי ג'ואי לבוש בבגדי המנזר וליד כתוב השם הנרי. 'הם שינו את שמו להנרי'… אמרתי לחברותי ' עכשיו ארוחת צהרים כל אחת תלך לביתה ובשעה שבע בערב כולנו נצבות בפתח המנזר' וכך היה, בשעה שבע וחצי ראיתי את ג'ואי בין העצים קראתי לו והוא נצמד לגדר שלשתי לעברו את החבל והוא טיפס עליו הייתי מאושרת דמעות של התרגשות זלגו מעיניי. הודיתי לחברותי על כל העזרה ושחררתי אותן לביתן . צעדנו הביתה כשהגעתי כולם שמחו ואמא בכתה מהתרגשות ג'ואי סיפר:
'כשהיינו עם הפרטיזנים לקחה אותי אכרה והורתה לי לומר ששמי הוא הנרי. אחרי יומיים באו אנשים ולקחו אותי למנזר של פראג לאחר חודשיים העבירו אותנו למנזרים ברחבי העולם אני הועברתי למנזר בארץ ישראל על הר הכרמל . תמיד התגעגעתי אליכם ולא שכחתי אתכם ובמיוחד זכרתי את אווה אחותי הגדולה שתמיד דאגה לי' התרגשנו מאד מאוד.
