מאייפון לחירות / מאת רעות לאופר

שלום שמי אחינעם ורציתי לספר לכם את סיפור ה'עבדות' שלי.

הכל התחיל בליל הסדר שעבר, מצאתי את האפיקומן וביקשתי מהורי אייפון במתנה.

הורי בתחילה סירבו כי לא אהבו שיש לנו פלאפונים וביחוד פלאפונים חדשניים. אך אני עקשנית לא קטנה, שיכנעתי אותם ולבסוף הם הסכימו.

שבוע אחרי פסח אימי הביאה לי חבילה קטנה ובתוכה האייפון, ובערב הלכתי עם אבי לקנות את הסים והכרטיס זיכרון.

כשחזרנו הביתה התחלתי לבחון את הטלפון. בדקתי את כל התוכנות ואת כל החידושים שלו, ככה במשך שעתיים. אימי מספרת שקראה לי לבוא לארוחת ערב כמה וכמה פעמים, אבל אני הייתי מהופנטת לאייפון החדש.

לאחר מכן אימי באה אלי לחדר לראות אם אני ישנה, ומסתבר שלא. היא נסתה לומר לי ללכת לישון אבל אני בקושי שמתי לב לדבריה, עד שהתייאשה וכיבתה לי אותו.

'למה כיבית לי?' התעצבנתי, אימי הסבירה לי שכבר מאוחר והגיע הזמן להיפרד ממנו להיום. היא אמרה לי לילה טוב וכיבתה את האור.

אני כמובן שלא יכולתי להתאפק… הדלקתי את האיפון והתחלתי לשחק בו, למרות שידעתי שזה אסור. מתברר שהייתי ככה הרבה זמן כי כשאמא שלי באה לבדוק שוב אם אני ישנה כי היא רצתה ללכת לישון, היא גלתה שאני ערה. היא נזפה בי ואמרה לי ללכת לישון מיד. הפעם באמת הלכתי לישון.

בבוקר קמתי מאוחר, בגלל שהלכתי לישון מאוחר. יצאתי למטבח וראיתי פתק, שבו היה כתוב: 'אחינעם, הלכתי לבית ספר ואבא הלך לקחת את הילדים ללימודים, תתארגני מהר ותצאי לאוטובוס'. אימי עובדת כמורה ולכן הלכה לבית הספר.

נכנסתי לחדר להתלבש ופתאום ראיתי אותו, את האייפון שחלמתי עליו כל הלילה. פתחתי אותו ושוב התעמקתי בו שעות.

פתאום שמעתי קול של מפתח. אימי חזרה מהעבודה. כמה שהא כעסה כשהיא ראתה אותי עם האייפון. היא החרימה לי אותו עד למחרת בצהריים.

ככה שבועות הייתי מהופנטת, לא שמה לב מה קורה סביבי, הייתי מנותקת.

שבוע לפני פסח המורה הסבירה לנו בכיתה שחירות היא לא רק להיות עבד, זה גם משהו שאנחנו לא יכולים להפרד ממנו כמו למשל ממתקים או משחקים.

השיחה הזאת נחרטה לי עמוק בלב, חשבתי על האייפון. באותו רגע החלטתי שזהו אני יותר לא מכורה לאייפון.

דיברתי על כך עם אימי והיא חשבה כמוני. הצעתי לה שאולי נתרום את זה למשפחה שאין להם כסף, ואימי כמובן נענתה ברצון.

אז זהו היום יש לי פלאפון נוקיה רגיל עם שיחות וקצת משחקים,

שאני לא מכורה אליו.