סופר נולד ! 'חטיפה מסתורית' / שמחה מרים הס

'זה היה מאד קשה לא לאכול את האוכל הלא כשר,

כולם מסביב אכלו את זה'… 

שלום קוראים לי מורן הודיה, ודאי תתפלאו על צרוף השמות המוזר.

אז בואו ואספר לכם סיפור: 

זה היה ביום שישי, ערב שבת בר המצווה של יוסי בן דודנו הנחמד. חיכינו לאבא שיבוא לאסוף אותנו מן התחנה. אבא הגיע וסימן לנו לעלות. עלינו ונסענו, והנסיעה עברה בשקט יחסי.

לפתע פגע זקנו של אבא בבורג וזקנו נתלש !  

גילינו שאין זה אבא … 

לפתע פתח האיש ואמר: 'מעכשיו את הקטנה (אחותי גלית) הופכת להיות ביתי מריה. ואת הגדולה (אני) ביתי אנה. ואתן נלקחות למנזר!' סיים האיש את דבריו ואנו מלמלנו חלושות 'מנזר מנזר…'

בחלוף מספר שעות הגענו למנזר.

האיש נכנס למנזר ואנחנו סקרנו אותו מבחוץ.

הוא היה בצורה מלבנית מוזרה וממרכזו ניבט מגדל שמירה אדום.

האיש הופיע ואמר: 'קחו את הבגדים האלה, אלו המדים של המנזר.

יש לכל אחת שלוש זוגות. תכנסו ותפנו ימינה, בחדר השלישי אתן תשנו שם לבד'.  נשמנו לרווחה, 'לפחות יש לנו פרטיות'.

נכנסנו לחדר וראינו שתי מיטות, ולצד כל מיטה עמד ארון וכיסא

שעליו מנורת לילה. שמנו את בגדינו בארון, נשכבנו על המיטה,

עצמנו את העיניים ונרדמנו.

לאחר שעה התעוררנו וישר התחלנו לתכנן איך לברוח.

'קודם צריך לצאת ולראות את המנזר מבחוץ', אמרתי בהגיון.

יצאנו החוצה וראינו עשבים שוטים גדלים בפראיות. איכשהו הצלחנו לעבור אותם וראינו את עצמינו למול חור ענק בגדר. ירדנו וראינו את החוף של ים המלח. פתאם גלית נזכרה- 'הי יש לי 100 ש'ח בכיס!'. רצנו לחוף והצלחנו להשיג מונית ישר הביתה.

הגענו ואף אחד לא היה. רצנו מהר לתחנה ואבא חיכה וסיפרנו לו

מה קרה.

בשבת אבא ברך הגומל והעניין הסתים בטוב.