סופר נולד ! 'נעה' / יהודה אלעזר דוידוביץ

 

הקדמה:

אם יש לכם לב חלש אל תקראו את הסיפור הזה (זו לא בדיחה).

כיף לי לכתוב לאנשים שאני לא מכיר. זה מחזק אותי, ואני יודע שאם

עוד אנשים ידעו מה חושב ומרגיש ילד במצב שלי הם יוכלו לעזור לו.

                                                                              איתמר.

 

 

פרק א'

לפני 4 שנים נולדה לי אחות.

קראו לה נועה והיא הייתה ילדה נחמדה.

כשהיתה נעה בת 3 גילו שיש לה סרטן במוח.

אבא ואימא שלי ניסו לעשות הכל כדי לעזור לה.

הם טסו לכל הרופאים הכי טובים בעולם.

היא עברה הרבה ניתוחים, אבל כלום לא עזר.

הלכנו לכל הרבנים והמקובלים בארץ וגם אלה שנפטרו.

הוספנו לשמה את השם חיה, אבל אחרי חצי שנה היא נפטרה.

הכל הבנתי חוץ מדבר אחד,

למה אדם שלא עשה לאף אחד רע אף פעם נפטר? למה?

 

 

פרק ב'

פעם שאלתי אדם מבוגר למה אנשים מתים בלי שעשו לאף אדם

משהו רע, אבל לא הייתה לו תשובה. הדבר היחיד שאמר היה:

'גם בשואה זה קרה. בתור ילד בגטו ולאחר מכן גם במחנה העבודה.

אני זוכר תורים של מאות נשים וילדים שהלכו שולל למות ללא עוול

בכפם. שאלתי את אמי שהייתה איתי בשואה, ואת אבי ואחי הגדול,

אבל הם לא ידעו. יש אומרים שאנשים מתים בגלל שסיימו את

תפקידם ב…'. את המילה האחרונה כבר לא שמעתי כי ברחתי… 

 

 

פרק ג'

בערב כשהלכתי לישון אבא ואימא שלי הלכו ולא הצלחתי להירדם.

חשבתי על האיש ששאלתי, על נועה, חשבתי על מה שאמר,

על האנשים בשואה, עליו, על אבא ואימא, על נועה ועל החיים בלעדיה.

עד שפתאם שמעתי את הדלת של הבית נפתחת. אבא ואימא חזרו.

הם דיברו אבל שמעתי רק חלק: 'כבר עבר חודש…', 'זו בת…',

'נועה או רבקה?…'.

לא בדיוק הבנתי על מה הם מדברים, אבל בבוקר אמא אמרה

לי שהיא בהריון.

 

 

פרק ד'

הלכתי לבית-הספר אבל לא התרכזתי. באמת שניסיתי…

בהתחלה עוד הצלחתי, אבל לקראת סוף השיעור הראשון התחלתי

לחשוב על ההיריון של אימא. המורה קראה לי פעם אחת, פעמים,

שלוש, ואז היא באה אלי, הושיטה יד, ביקשה יומן ואמרה לי לצאת

מהכיתה. לא התוכחתי, יצאתי וקצת בכיתי. בהפסקה גד ניגש

אלי ושאל מה קרה. התחמקתי, לא רציתי לספר.

חזרתי הביתה והראתי לאמא את ההערה. היא קצת כעסה אבל הבינה.

   

          

פרק ה'

בערב דברתי עם אימא. סיפרתי לה על מה אני חושב,

למה קיבלתי את הערה ביומן ולמה יצאתי מהכיתה.

אמא אמרה שהיא תדבר עם המורה.

אכלתי ארוחת ערב, התקלחתי והלכתי לישון.

שמעתי את אימא מתקשרת למורה ומדברת איתה,

ואחרי כמה דקות אמא נכנסה לחדר והגישה לי את הטלפון.

אמרתי 'שלום', ושמעתי את המורה. היא ביקשה סליחה.

סלחתי, ניתקתי והלכתי לישון.

 

 

סוף דבר

עברו תשעה חודשים ואני מחזיק אחות.

קוראים לה נועה רבקה.

הלידה הייתה קלה והילדה בריאה.

אבא ואמא מאושרים וגם אני.

אני מסיים עכשיו לכתוב ומקווה לחזור בקרוב,

                                                                                                   איתמר.