סופר נולד ! מיומנה של אילנה / לינוי שמילה

 

תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

 (לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור–  מיומנה של אילנה

 

כתבה– לינוי שמילה

 

 

 

יומני היקר!

סוף סוף הגעתי אל המנוחה והנחלה, והכל בזכות אימי המסורה שהייתה איתי בכל הדרך הקשה וחיזקה אותי כל העת!

בטח אתה שואל מה קרה?! אז אל תדאג, אני יענה על הכל!

 

אך לפני כן אספר קצת על עצמי: שני אילנה ביטון ואני כתבת חדשות בעיתון 'חם חם'. אני בת 17, וכבר מגיל קטן אהבתי עיתונים, חדשות וצילומים!

אז… הכל התחיל ביום רגיל אחד כשחזרתי מהעבודה…

 

'שלום אמא מה שלומך?'. 'הכל בסדר! איך היה בעבודה? את נראית ממש מאושרת! היה משהו מיוחד?'. 'משהו מיוחד מאוד מאוד בשורה ממש נפלאה! שילת הזמינה אותי להצטרף אליה לצילומי כתבה בסוריה (יומני היקר, שילת היא המנהלת שלי- האחראית על העיתון!)

'שמעתי טוב? בסוריה? אני לא מאמינה!! אני חולמת!! אילנה, את צריכה להבין, אפילו שאנחנו חילוניים אנחנו יהודים לכל דבר! וליהודים, סוריה היא מוות בטוח!'. 'אל תדאגי אמא', אמרתי, 'הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה להתקשר אלייך כל רגע פנוי!'

'טוב, אני צריכה לישון על זה…'

אימי התנגדה לחלוטין והזכירה לי כל רגע שהסורים הורגים יהודים! אבל לאחר הבטחות מופרכות מצידי ועוד כמה שיכנועים משילת היא השתכנעה!

היום הזה הגיע- יום רביעי, נסענו לשדה התעופה, ובשעה 8:00 בבוקר עלינו למטוס. כעבור שעה וחצי הגענו. הלכנו לבית ששכרנו בסוריה, ונחנו קצת. יום אחר כך (חמישי) הלכנו למקום הצילומים ועשינו את הכתבה. הכתבה הסתיימה בהצלחה והיינו צריכים רק לערוך את הצילומים ולסכם את הכתבה. זה היה ביום ראשון, הייתי באמצע להקליד את הכתבה במחשב והטלפון צלצל. זו הייתה שילת. 'הזמנת מונית?'. 'מונית? מה מונית? לא אמרתם לי כלום!!'. ' מה, לא אמרו לך? אנחנו כבר בדרך לשדה התעופה בסוריה! לא אמרו לך לארגן את הדברים?'. ' לא אמרו לי כלום! התחלתי לבכות!!. 'אני לא מאמינה! תארגני מהר את הדברים החשובים ותזמיני מונית מיידית!' ארגנתי מהר את הדברים שלי, והתקשרתי להזמין מונית. ופתאום שמעתי מהחלון צרחות נוראיות ויריות ומלא עשן ואש… התקשרתי למוניות ואמרו לי שאין מוניות עקב הפגנות לא נורמליות בחוץ. לא ידעתי מה לעשות, שכבתי והתפללתי מכל הלב: 'אלוקים, אני יודעת שהתרחקתי, אבל כמו שאמא שלי אמרה: אני עדיין יהודיה, אני עדיין ביתך! ת-ע-ז-ו-ר  ל-י !!! התקשרתי לאימי וסיפרתי הכל, עם דמעות בעיניים. אמא התחילה לבכות איתי ביחד, וסיפרה לי משהו שבחיים לא שמעתי!!' אילנה, את יודעת למה אין לך אבא? אבא שלך הוא גוי! ואני בלי לדעת מאומה התחתנתי איתו. כשנתוודע לי הדבר הנורא שעשיתי, מייד התגרשתי ולקחתי אותך איתי! אביך גר בסוריה ואני נורא מפחדת שהוא ייקח אותך ולא נתראה ש… טו טו טו.. השיחה התנתקה, ואני בכיתי והתעלפתי!

כשקמתי מצאתי את עצמי בבית של אבי!

ובישראל:

אמא שלי הלכה לשילת וצעקה עליה שאני בסוריה בגללה ואם אמות היא לא תסלח לה על זה בחיים!

אמא שלי ביקשה ממנה למצוא משהו שגם כן נכלא בסוריה והצליח לצאת! היא אמרה לה שם של אישה אחת- לירז רובין, שנתקעה גם היא בסוריה לפני שנתיים והצליחה לצאת בשלום. אימי מצאה אותה וסיפרה את סיפורי. לירז אמרה שתעשה כל שביכולתה כדי לשחרר אותי ואמא צריכה רק להתפלל!

אמא הלכה לקבר רחל והבטיחה שאם אשתחרר היא וגם אני נחזור בתשובה שלימה!

ובינתיים בסוריה:

התעוררתי לאחר העילפון ושמתי לב שמשהו שונה כאן… הבית היה בסגנון ערבי והיו בו ריחות ממש לא נעימים.( לא כמו בבית ששכרנו!)

האמא במשפחה עשתה לי היכרות. 'אהלן, לי קוראים חג'יג'ה ואני סבתא שלך! הבן שלי התחתן עם אמא שלך לפני כמה שנים.'

היא הציגה לי עוד שתי אנשים: 'זה בני השני- יוסוף, הוא דוד שלך. וזאת אישתו- לילה, שהיא ג"כ דודה שלך! אני מקווה שנהינה ביחד!'. 'מה זאת אומרת נהנה? אני חוזרת הביתה, לאמא שלי!', אמרתי. 'את לא הולכת לשום מקום! אמא שלך גם ככה לקחה אותך ממני ומבני הבכור והאהוב, ועכשיו את רוצה ללכת? מה פתאום! את נשארת איתנו כאן, ותראי שתתרגלי.' התחלתי לבכות, והיא 'הרגיעה' אותי שהכל יהיה בסדר.

עברו כבר שבועיים ואף אחד לא בא. כבר חשבתי שאמא שלי שכחה אותי! ואז נזכרתי שיש לי אבא בשמיים ושיבוא יום והוא ידאג להוציא אותי. הרגשתי כאילו הוא עומד לידי והתפללתי שוב: 'אבא שבשמיים, היושב במרומים! הנה אני, שוב חזרתי אלייך. אנא, עזור לי להשתחרר ואני מבטיחה לך בכל ליבי שאחזור בתשובה'. אחר כך נרדמתי בתקווה שהוא שמע אותי.

יום אחד כשישבתי עם לילה וחג'יג'ה לאכול, מישהו דפק בדלת. חג'יג'ה נגשה לפתוח: 'אהלן, אני פוריה. אני מוכרת בדים בשוק באבו כמאל. שמעתי שאתם אוהבים בדים יוקרתיים ורציתי לאמר שיש עכשיו בשוק מבצע מארץ המבצעים, כל סוגי הבדים בחצי מחיר! אם את רוצה אני יכולה להסיע אותך לשוק. הנסיעה תעלה לכם רק 60 שקלים לשלושתכם, ותוכלו לקנות בדים יופי יופי, בחצי מחיר כמובן!'.

חג'יג'ה שאוהבת מאוד בדים הסכימה לשלם את המחיר לנסיעה וביקשה ממני ומלילה להתארגן מהר. בינתיים היא דיברה עם פוריה בתוך האוטו. לילה אמרה לי שהנסיעה לאבו כמאל היא שעה- שעתיים, ונצטרך להכין הרבה בקבוקי מים.

אחרי רבע שעה נכנסנו לאוטו ונסענו. כעבור חצי שעה האוטו נעצר, ופוריה אמרה שיש תקלה ונצא החוצה עד שהיא תתקן הכל.

יצאנו ושתינו מים, היה יום מאוד חם. אחרי כמה דקות פוריה נגשה אלינו: 'אני לא יודעת מה התקלה, אבל יש לי פה במכונית ספר הסברים בעברית, אולי משהי יודעת לקרוא?'. חג'יג'ה הצביעה עלי ואמרה לי ללכת איתה לאוטו. קצת נבהלתי, אבל הייתה לי הרגשה טובה שעוזרים לי. נכנסתי לאוטו והיא נתנה לי את הספר. ואז היא סגרה את דלת המכונית כשאני הייתי בפנים, ונסעה. נבהלתי וצעקתי: 'מה את עושה?'. והיא ענתה: 'אני מצילה אותך! עכשיו תקשיבי טוב טוב למה שאני אומרת לך- אני נשלחתי ע"י לירז רובין להציל אותך! ( נזכרתי שפעם הייתה כזאת אישה שנתקעה בסוריה והצליחה לצאת, ונפל לי אסימון שאמא שלי בטח הלכה אליה כדי שתעזור לי). אנחנו עוד מעט נעצור ואת תצטרכי לעבור לאוטו אחר. באוטו הזה יש משפחה דרוזית שטסה לארץ ישראל, ואת תהיי, מעכשיו, הבת הבכורה במשפחה. כשהם יגיעו לשדה התעופה ויבדקו את הדרכונים שלכם, תעברי אחרונה בתור כדי שאם יתפסו אותך המשפחה לא תיתפס גם כן, הבנת?'. עניתי 'כן'. כעבור חצי שעה הם עצרו ונכנסתי למכונית של המשפחה. הם התייחסו אליי כבת משפחה! הגענו לשדה התעופה, וכמו שאמרו לי חיכיתי אחרונה בתור. כל המשפחה עברה והגיע תורי. נתתי לפקידה את הדרכון והיא כנראה ראתה משהו מוזר והתקשרה למפקד שלה שהגיע לאחר כמה דקות. הוא בדק את הדרכון וב"ה הוא נתן לי לעבור. וכך הגעתי לארץ הקודש.

אמא חיכתה לי, יחד עם דודתי – נעמי ובנותיה. עשינו מסיבה ענקית וכאמור, חזרנו בתשובה!

וכיום אני דתייה לכל דבר, אמא לשלושה ילדים וגרה בירושלים הקדושה!

 

זהו יומני, זה סיפורי, אני מקווה שכל עמי יחזור בתשובה כמוני !

אבל… בלי סבל!!

 

 

 

-סוף-

 

 

 

 תודה רבה ללינוי שמילה על הסיפור !

 

 

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

לאחר שבוע הספר]