בלב שכונה ערבית (חלק ט')
/ הלל קדר
לקריאת החלק הראשון של הסיפור לחצו כאן !
תקציר:
אחמדיניג'ד צועד פנימה ולא רואה אותם. הם צועדים למטוס
ועוזרו האישי של אחמדיניג'ד ראה אותם והביא אותם
לבית הסוהר. אחמדיניג'ד ראה אותם ושאל אותם למה נכנסו
לביתו. הם ניסו להתחמק ולא הצליח אבל מאחמדיניג'ד באה
הישועה שאמר שהם כנראה אילמים…
פרק י'ז- בכלא
הם נחתו בתוך בית כלא (הם התעופפו על ידי הרמת הבריונים
של אחמדיניג'ד). יעקב פענח שכתוב עליו בערבית 'בית כלא
לפושעים אלימים'. הם נחתו ולא ידעו מה לעשות, הם חשבו
לצאת משם אבל היה שם שומר ערבי אכזרי, והיה חלון עם
סורגים מפלדה חזקים מאד.
הם היו מדוכאים, עד שהצליח להם טריק שאחמדיניג'ד בעצמו
עשה בשבילם. לפתע שמעו קול. הקול היה דומה לאחמדיניג'ד!
והקול אמר (בערבית)- 'אתם משוחררים, לכו'.
הם צבטו את עצמם וזה היה כואב – הם לא דמיינו.
פרק י'ח- החילוץ
שמואל אמיץ הלב אמר- 'מה זאת אומרת?'.
ואז נכנס לחדר בית האסורים ערבי שהציג את עצמו ואמר-
'קוראים לי יוסוף'. הם לא היו בטוחים אם לענות לו או לא –
הרי זה בכל זאת ערבי. אבל רק אז שהסיר את בגדיו הערביים
הראה שהוא יהודי! הם לא האמינו (בעצם כל ההרפתקה היתה
מדהימה…) והוא אמר להם- לי קוראים זבולון, ואני באתי מכח
חילוץ של ישראל!!'. הם כל כך ציפו לזה שהתחשבו בהם!
אבל רק אז נכנסה לחדר אשה ערביה (– נור) ואמרה-
'יוסוף מה אתה עושה פה, הרי עוד מעט הוא מתפוצץ(!)
בוא מהר!'. המשפחה התבלבלה לגמרי. מה זה אמור להיות?
זו המחשבה שחשבו כל הזמן. אבל אז הם ראו אנשים ששוברים
את הסורגים ונכנסים. אלו היו מרגלים מישראל. הם התלוו אליהם
והמרגלים שמו עליהם בגדים ערביים והם צעדו בשקט עד
שהגיעו אל הגבול. בגבול הם נתנו דרכונים מזויפים טוב מאד
והם עברו אותו. רק אז כשלא היו בקו הראייה של הגבול הם
הורידו את הבגדים והמרגלים אמרו להם-
'יש לנו הפתעה בשבילכם!'.
סוף דבר:
הם הגיעו לתוך אולם ענקי! שם ראו גם את אימם וגם את כל
החברים שלהם. מי שהיה על הבמה (הם לא הכירו אותו)
כיבד אותם לעלות! הם עלו ושמו לב שיש על הבמה הרבה
שוטרים. נתנו למפקד הכי בכיר לדבר.
'אתם- תפסתם מחבלים שלא הצלחנו אף פעם לתפוס!
אתם – שרדתם בכל המקומות הערביים!', אמר המפקד,
'אתם – הוכחתם שאפילו האזרחים יכולים לגבור על מחבלים
חזקים ומתוחכמים ביותר ולשרוד אפילו מביתו של אחמדיניג'ד.
אני רוצה לספר לכם את ההמשך:
המחלץ ישראל, חברנו, בא אלינו ואמר לנו שהוא תפס את
המחבלים והביא אותם, אבל רק בזכותכם', כך אמר, 'ואנחנו
הבאנו את האסירים שהודו מפחד! ובזכות זה ארגנו את הארוע
הזה! אני רוצה להעניק תג הוקרה לכל אחד ממכם וזה מגיע
לכם!'. המפקד הצמיד לכל אחד תג לחולצה.
כל המשפחה אמרה- 'תודה רבה, ואנחנו רוצים להגיד שזה
היה ממש קשה אבל אם עזרנו לעם ישראל בוודאי שזה
היה שווה!'.
-סוף-
