חכמלוגי

סופר נולד !

 

תחרות 'סופר נולד'

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

 

 

שם הסיפורלוותר על 25 מליון דולר 

 

כתב– אראל

 

 

שמואל קרא את המכתב ישר והפוך 10 פעמים.

הוא התיישב על ספסל בגן הציבורי, ונזכר בילדותו.

 

אבא ואמא שלו חיבקו אותו חזק. השוטר הנאצי שעמד שם,

האיץ בהם לסיים את הפרידה המשפחתית. דמעות זלגו כמים.

שמואל בן השלוש, היה קטן מכדי להבין את המצב, אבל ליבו הקטן

קלט שמדובר בשעה קשה עבור כולם. עיניו של הגרמני ירו גיצים

של שינאה. שמוליק רצה להיות עם אמא ולהשען על ראשה,

ראשו הילדותי קלט שדבר רע הולך להיות. הנאצי זרק את אמו מעליו,

ודחפה אל המשאית. אמא  צעקה, אך לשווא. המשאית החלה לנסוע,

ואמא נעלמה מעיניו לנצח. אבא חזר לגטו, לזמן קצר. רופא המחנה

רצה את התינוק אליו. אבא ביקש 'תשאירו אותו אצלי'. הרופא

המרושע, בעט ביהודי, ונטל באכזריות את שמואל הרזה.

אבא שכב על הרצפה בוכה 'שמואל! שמואל!' צעק, 'תמיד תזכור

את אבא ואמא'. שמואל נלקח אל רופא הגטו, קיבל אוכל חם, כמה

זריקות והועבר למיסיון. מהר מאד גזזו את פאותיו, ענדו צלב כבד

על צווארו, והנזירות עטפו אותו בחום ואהבה. למרות גילו הזערורי,

הבין שמואל שהוא אסיר. הוא יהודי, והפסל, עורר בו גועל.

הוא לא הבין מדוע. הוא היה ילד נוח ועדין ושיתף פעולה עם

הכומר הגדול. היתה לו ברירה? לא היו לו מספיק ידיעות וכוחות נפש

להתנגד. אחרי ארבע שנים הגיע למנזר רב יהודי עם זקן ארוך ולבן

ועיניים טובות לב. היתה זו שעת ארוחת הצהרים, כ- 200 ילדים

שבויי המיסיון ישבו שם. היו שם. שמואל זוכר היטב את הרב שאמר

'בוקר טוב ילדים', ואז הוא זעק במלוא גרון 'שמע ישראל השם

אלוקינו'. הוא הכיר את המלים הללו. אמא היתה משכיבה אותו לישון,

ומלמדת אותו להגיד קריאת שמע.'השם אחד' סיים שמואל את

המשפט בקול רועד. הוא לא היה היחיד, היו עוד כמה כאלה סביבו.

הרב קרא אליהם. הם ניגשו אליו והוא ליטף את ראשיהם.

'מתוקים שלי' אמר 'אתם יהודים. עכשיו אני לוקח אתכם לארץ

ישראל, שם ילמדו אתכם את כל התורה כולה'. אושר הציף את ליבו.

הוא חיבק ונישק את הרב ובכה ובכה. 'אין לי אבא, אין לי אמא,

אין לי משפחה, אבל יש לי את הרב היקר הזה, ויש לי גם קריאת

שמע', כך חשב בליבו. שמואל הגיע ארצה ולמד בישיבות קדושות,

הוא הפך לתלמיד חכם, והקים משפחה לתפארת.

במהלך המלחמה, גויה גרמניה, הציעה לאביו של שמואל להנשא לה,

כדי להצילו מהנאצים. זה  הצליח, אביו של שמואל ברח מן הגטו וניצל.

אחרי המלחמה, במקום לגרשה, הוא המשיך לחיות עמה.

כשבגר שמואל נודע לו שאביו חי, מתגורר בארה'ב ונשוי לנוצריה.

המפגש ביניהם היה צונן משהו, ורק כשנפרדו, שמואל הרגיש שליבו

קרוע בקירבו. אבא לא שרד עם אמונה. הנאצים ניצחו אותו.

הקשר ביניהם היה רופף ביותר. מכתב פה ומכתב שם. פעם בכמה

שנים שיחת טלפון. 

 

הוא הביט עוד פעם במכתב- 'מיסטר שמואל, אני מצטער להודיעך

כי אביך משה, נפטר. צו הירושה שיש בידי, מעביר לרשותך 25

מליון דולר, מתוך 50 המליון שהיו לאביך בנכסים ובכסף נזיל.

אביך עדיין לא נקבר, עליך ליצור קשר עם אחיך על מנת לתאם

ביניכם היכן לקברו, אחר כך אעביר לרשותך את מחצית הירושה.

 

אחיו הגוי, התעקש לקבור את אבא בבית קברות נוצרי.

'אבא חי כנוצרי לכל דבר' טען אבל שמואל התחנן- 'אבל אבא

יהודי…'. שמואל בדק היטב, ונודע לו, כי בראש השנה וביום

הכיפורים היה אבא מגיע לבית הכנסת הסמוך ושוהה שם

 כמה שעות. הוא לא היה מומר, נותרה בו אמונה באלוקי ישראל.

עובדה.

הגוי התעקש וגם שמואל התעקש, דרך ללא מוצא. עורך הדין הציע

לשמואל הצעה- 'תציע מליון דולר יותר מן הירושה ושיסכים

לקבורה יהודית…'.

אבל הגוי היה מתוחכם, הוא הבין שלשותפו לירושה,

יש ענין גדול מאד בקבורת אביו עפ'י דת משה וישראל והרחיב את

העסקה: 'אני מוכן לקבורה יהודית רק בעבור ויתור על כל חלקך

בירושה…'. שמואל ניגש אל אחד מגדולי הפוסקים שבדור כדי

לדעת כיצד יוצאים מן הסבך.

'הירושה עדיין אינה שלך', הסביר הרב, 'לירושה יש שלושה

שלבים. השלב הראשון צורכי הקבורה של הנפטר,

אחר כך ישמש הממון למימון מזונותיה ומגוריה של האלמנה

ולבסוף תחולק הירושה בין היורשים. נכון לרגע זה, הממון

שהותיר אביך, צריך לשמש אותו ורק אותו, כדי להביאו לקבר

ישראל'.

'גם במחיר 25 מליון דולר???', 'כן', השיב הרב, 'קבר ישראל

שווה כל מחיר, ההלכה מחייבת שהממון של הנפטר יועמד לצורך

הקבורה ההגונה והקדושה של יהודי…'.

שמואל ויתר. הוא לא הרגיש שום קושי בדבר. אנחת רווחה מילאה

את ליבו. קודם כל כבודו של אבא. נכון אבא נכשל, נסיון השואה

היה גדול מכפי כוחותיו, אבל סוף כל סוף הוא נפטר כיהודי,

ומה יותר כבוד מאשר להביאו לקבר ישראל ?.

'זה הכבוד היחידי שיכולתי לעשות עבורו', ניגב את דמעותיו

אל מול עיני הרב. 'לא זכיתי לשהות במחיצתו ב- 50 השנה

האחרונות, אני מאמין שבשמים יעריכו את הכבוד שנתתי לאבא

אחרי מותו'.

הרב הניח יד אוהבת על כתפו של שמואל ואמר: 'האמן לי שמואל,

אני מרגיש שעשית לאביך כבוד, כבוד גדול. בן כמוך זה עילוי

נשמה הכי נפלא לאביך'.

 

 

 

 

  תודה רבה לאראל על הסיפור !

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Hide picture