אור ותפארת והכד האחרון פרק ז'

'אויש זה מגרד' אמר אור.

'תשתוק' אמרה תפארת 'בגללך יזהו אותנו'

'כשאני הייתי בגילכם לא התלוננתי כל כך הרבה' אמרה דודה יוכבד 'עכשיו שקט, אנחנו מתקרבים למחסום הראשון'

דודה יוכבד נהגה בעגלה כמו סוחרת יין לכל דבר ועניין, ואנחנו ישבנו מאחורה מחופשים ומאופרים לסוחרים על החציר סביבנו היו פזורים כדי יין רבים.

'עצרו' צעק היווני.

דודה יוכבד עצרה בצד והיווני התקרב לעגלה.

'מסמכים בבקשה'

דודה יוכבד הוציאה מסמכים והראת אותם ליווני. לא יודע מה היה בהם אבל הוא הנהן ואמר 'מי שני הילדים הללו?'

דודה יוכבד ענת לחייל בשפה שלא הבנתי והחייל צחק בקול גדול.

הם המשיכו לדבר ולצחוק בשפה לא מובנת

'לא ידעתי שדודה יוכבד יודעת יוונית' אמרה תפארת.

'ש… שלא ישמע אותנו' אמר אור.

אחרי 5 דקות החייל הוציא לוח עץ גדול והראה אותו לדודה יוכבד.

'ראית אולי את 2 אלו?' שאל החייל,

לא האמנתי, על הלוח היה מצוייר העתק מושלם של אור ותפארת.

עכשיו כל היוונים יודעים איך אנחנו נראים….

'אני מבטיחה לך שברגע שנראה אותם נדווח מיד למשמר היווני הקרוב'

החייל שחרר אותנו לא לפני שצעק 'ותמסרי דרישת שלום לבעלך…'

אחרי שהתרחקנו שאלתי את דודה יוכבד 'אבל דודה, דוד שלום כבר נפטר מזמן'

'הייתי חייבת להמציא איזה משהו כדי שנוכל לעבור' אמרה הדודה 'אבל מסתבר שכל הצבא היווני מחפש אתכם'

'אבל תראי איזה יופי, בעזרת ה' הם לא זיהו אותנו' אמרה תפארת.

'כן אבל זה לא הכל' אמרה הדודה 'החייל סיפר לי שעכשיו כל הצבא הגדול, כולל הפילים, צועד לעבר ירושלים על מנת לעצור אתכם'

'אז מה נעשה?' שאל אור

'אני לא מאמינה, אני אראה פילים מקרוב!' אמרה תפארת.

דודה יוכבד המשיכה 'ועוד אמר החייל, שאבא שלכם הכריז על מרד, והוא מנהל מלחמה עם קבוצת מורדים קטנה'

 'יש!' צעקו ביחד אור ותפארת

' זה לא הזמן לשמוח' אמרה דודה יוכבד 'אנחנו צריכים לחשוב איך נעבור את המצור של היוונים על ירושלים ונביא את השמן לסבא שלכם, מתתיהו כהן גדול'

'ואחרי זה…' דודה יוכבד הפסיקה לדבר.

'מה קרה דודה' שאלה תפארת.

'גם בירושלים לא יהיה לנו קל….'