חכמלוגי

לָמָּה אֲנִי לֹא שָׁוֶה / סיפורי אברי

יוֹם רִאשׁוֹן כט בְּנִיסָן 2488
– 'אוּף, נִמְאָס לִי,' אָמַרְתִּי לְאַבָּא.
– 'מַה קָּרָה? יֶלֶד עָשָׂה לְךָ צָרוֹת?'
– 'לֹא, אֲנִי עוֹשֶׂה לְעַצְמִי צָרוֹת.'
– 'לְעַצְמְךָ?' חִיֵּךְ אַבָּא.
– 'זֶה לֹא מַצְחִיק. נִמְאָס לִי מֵעַצְמִי… אֲנִי לֹא שָׁוֶה…'
– 'אַתָּה לֹא שָׁוֶה? לָמָּה אַתָּה אוֹמֵר כָּכָה?'
– 'כְּשֶׁהַמּוֹרֶה שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה בַּכִּתָּה אֲנִי אַף פַּעַם לֹא יוֹדֵעַ לַעֲנוֹת. פִּינִי תָּמִיד קוֹפֵץ, תָּמִיד יוֹדֵעַ. גַּם רְאוּבֵן, גַּם גַּמְלִיאֵל. וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אַף פַּעַם.'
– 'אֲנִי מֵבִין, אַבְרִי. אֲבָל אוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר יָפֶה מַה שֶּׁאַתָּה כֵּן יוֹדֵעַ?'
– 'דַּוְקָא לֹא. כְּשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר, אֲנִי מִסְתַּבֵּךְ וּמִתְבַּלְבֵּל וּמַרְגִּישׁ מְגֻחָךְ. כְּשֶׁחֲנוֹךְ מְדַבֵּר כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים בְּחִיּוּךְ וּבַהֲנָאָה. לִי אַף פַּעַם לֹא מַקְשִׁיבִים כָּךְ.'
– 'אֲנִי מֵבִין. אָז אוּלַי יֵשׁ לְךָ מַעֲלָה אַחֶרֶת – שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֲבֵרִים, שֶׁאַתָּה חָבֵר נֶאֱמָן?'
– 'דַּוְקָא לֹא, יֵשׁ יְלָדִים שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם – אֶלְעָד, נֹעַם אוֹ יָאִיר, כֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתָם. וַאֲנִי? אַף אֶחָד לֹא מִתְלַהֵב לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלִּי.'
– 'בֶּאֱמֶת עָצוּב… אֲבָל אוּלַי יֵשׁ לְךָ מַעֲלָה אַחֶרֶת? אַתָּה יוֹדֵעַ לְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים?'
– 'גַּם זֶה לֹא… כְּשֶׁיַּעֲקֹב מְסַפֵּר בְּדִיחָה כֻּלָּם מִתְגַּלְגְּלִים מִצְּחוֹק, וּכְשֶׁאֲנִי מְסַפֵּר בְּדִיחָה אַף אֶחָד לֹא צוֹחֵק. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, אֲבָל כָּכָה זֶה.'
הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה וְשָׁקַעְתִּי בְּמַחְשָׁבוֹת עֲצוּבוֹת. אַבָּא יָשַׁב מוּלִי, גַּם הוּא עָצוּב. אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת אַבָּא הִבִּיט בִּי בְּחִיּוּךְ רָחָב.
– 'מַה אַתָּה מְחַיֵּךְ, אַבָּא, מַה מַצְחִיק אוֹתְךָ?'
– 'שְׁמַע, אבְרִי, לְכָל אֶחָד נָתַן רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַתָּנָה אַחַת. הוּא לֹא נָתַן אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת לְאָדָם אֶחָד וְהִשְׁאִיר אֶת הָאֲחֵרִים בְּלִי, אֶלָּא חִלֵּק. כָּל אָדָם הוּא מְיֻחָד…'
– 'מְיֻחָד?'
– 'כֵּן, הַאִם הַפָּנִים שֶׁלְּךָ דּוֹמוֹת לְשֶׁל הַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה שֶׁלְּךָ?'
– 'וַדַּאי לֹא. אֲנָשִׁים, פַּרְצוּפֵיהֶם שׁוֹנִים.'
– 'כְּשֵׁם שֶׁפַּרְצוּפֵיהֶם שׁוֹנִים – גַּם בִּפְנִים הֵם שׁוֹנִים. לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת. אַתָּה מַסְכִּים אִתִּי, אַבְרִי?'
– 'כֵּן, אֲנִי מַסְכִּים. וּמַה הַמַּעֲלָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלִּי?'
– 'אֶת זֶה אַתָּה צָרִיךְ לְגַלּוֹת לְבַד.'
– 'לָמָּה? תַּגִּיד לִי אַתָּה, אַבָּא, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ…'
– 'לֹא. אַתָּה צָרִיךְ לְגַלּוֹת לְבַד.'
– 'וְאַתָּה בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מְיֻחָד?'
– 'וַדַּאי בָּטוּחַ. אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתָּ,' וְאַבָּא חִבֵּק אוֹתִי חָזָק.
***
מַה אַתֶּם אוֹמְרִים, קוֹרְאִים יְקָרִים, לָמָּה אַבָּא לֹא רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אֲגַלֶּה לְבַד?
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Hide picture