ט' בְּנִיסָן 2488 [1]
כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ הַבֹּקֶר לַכִּתָּה מָצָאנוּ אֶת הַמְּלַמֵּד נִרְגָּשׁ מְאֹד. הָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים הוֹרִידוּ לָנוּ כַּמָּה שְׁעוֹת לִמּוּד כִּי הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲזֹר לַהוֹרִים לֶאֱרֹז אֶת כָּל הַבַּיִת [2]. סְלִיחָה, לֹא הִתְבַּטֵּאתִי טוֹב כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁעָזַרְתִּי לְהוֹרַי, אֶלָּא שֶׁיַּחַד עִם הוֹרַי אָרַזְנוּ אֶת הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי גַּם לִי יֵשׁ אַחְרָיוּת עַל הַבַּיִת וְאֵינֶנִּי סְתָם תַּיָּר.
– 'אִם כֵּן,' פָּתַח הָרַב בְּהִתְרַגְּשׁוּת, 'תַּלְמִידִים יְקָרִים, הַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לִירִיחוֹ חָזְרוּ' [3].
הָיִיתִי קְצָת מֻדְאָג, כִּי עִם אוֹתָם מְרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח בִּזְמַנּוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זֶה לֹא נִגְמַר טוֹב. אֲבָל הִמְשַׁכְתִּי לְהַקְשִׁיב.
– 'אִם כֵּן, הֵם סִפְּרוּ לָנוּ נִפְלָאוֹת!' נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה.
– 'הֵם נִכְנְסוּ בְּשֶׁקֶט לְבֵיתָהּ שֶׁל אִשָּׁה וּשְׁמָהּ רָחָב. אֲבָל מִשּׁוּם מַה הַדָּבָר נוֹדַע לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ וְהוּא שָׁלַח לִדְרֹשׁ מִמֶּנָּה לְהוֹצִיא אֵלֶיהָ אֶת הָאֲנָשִׁים…'
אֵיזֶה פַּחַד…
– 'הִיא שִׁקְּרָה וְאָמְרָה כִּי כְּבָר יָצְאוּ, אֲבָל בֶּאֱמֶת הִיא הֶחְבִּיאָה אוֹתָם עַל הַגַּג. וְאָז, לְפִי דְּרִישָׁתָהּ, הֵם נִשְׁבְּעוּ לָהּ לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ כַּאֲשֶׁר נִכְבֹּשׁ אֶת יְרִיחוֹ.'
זֶה צוֹדֵק, חָשַׁבְתִּי.
– 'הִיא הוֹרִידָה אוֹתָם דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְאָמְרָה לָהֶם: 'עֲלוּ עַל הָהָר וְהִתְחַבְּאוּ שָׁם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שׁוּב הָרוֹדְפִים'…'
– 'הָרַב!…' צָעַקְתִּי, 'אֵיךְ הִיא יָדְעָה שֶׁזֶּה יִקַּח לָהֶם בְּדִיּוּק שְׁלוֹשָׁה יָמִים?'
– 'אֵין סָפֵק, נִצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ [4]. עַתָּה הַמְּרַגְּלִים שָׁבוּ אֵלֵינוּ.'
– 'הָרַב!' צָעַקְתִּי שׁוּב, 'וְהֵם מְלֵאֵי עֹז וּגְבוּרָה?!'
– 'כֵּן,וַדַּאי. הֵם אָמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: 'נָתַן הַשֵּׁם בְּיָדֵינוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמוֹגוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ' [5].'
– 'אֵיךְ הֵם יוֹדְעִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לָנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ?'
– 'זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה…' צָחַק הָרַב.
– 'זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ,' צָחַקְתִּי גַּם כֵּן, 'אֲבָל אֵיךְ הֵם יוֹדְעִים שֶׁבְּפֹעַל הָאָרֶץ בְּיָדֵינוּ וְכִי הַגּוֹיִים מְפַחֲדִים מֵאִתָּנוּ?'
– 'אַתָּה צוֹדֵק. זֹאת רָחָב אָמְרָה לָהֶם: 'יָדַעְתִּי כִּי נָתַן הַשֵּׁם לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמוֹגוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם' [6].'
– 'הָרַב! מִמַּה הֵם מְפַחֲדִים? מֶה עָשִׂינוּ לָהֶם?'
– 'שְׁאֵלָה טוֹבָה! כָּךְ אָמְרָה לָהֶם רָחָב: 'כִּי שָׁמַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ הַשֵּׁם אֶת מֵי יָם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחוֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחְרַמְתֶּם אוֹתָם. וְנִשְׁמָע וְיִמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי הַשֵּׁם אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת' [7].
***
מַה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, קוֹרְאִים יְקָרִים, מַצָּבֵנוּ הַיּוֹם יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר בִּזְמַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אוֹ פָּחוֹת? אֲנִי חוֹשֵׁב – יוֹתֵר טוֹב, אֲבָל מְעַנְיֵן אוֹתִי מַה אַתֶּם חוֹשְׁבִים.
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)
מקורות:
1. עיין רש'י יהושע ב א. ג ה.
2. יהושע א יא.
3. שם ב כג.
4. רש'י שם ב טז.
5. יהושע ב כד.
6. שם ב ט.
7. שם שם יא.
