חכמלוגי

סיפורי אברי / בְּלִי חֲרָטוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם מַה קָּרָה לִי הַיּוֹם בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה.
אֶתְמוֹל אַבָּא שֶׁל רְאוּבֵן קָנָה לוֹ קְלָפֵי מִשְׂחָק. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁרְאוּבֵן הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, כִּי הוּא לֹא רָגִיל שֶׁקּוֹנִים לוֹ קְלָפִים כָּאֵלּוּ, וְהוּא חִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לְיוֹם הַמָּחֳרָת, לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה.
– 'הֵי, אַבְרִי, מַה שְּׁלוֹמְךָ?' הֵאִיר אֵלַי פָּנִים כְּשֶׁפָּגַשׁ אוֹתִי בְּפֶתַח הַכִּתָּה.
– 'אֲנִי בְּסֵדֶר, וְאַתָּה נִרְאֶה לִי מְרֻצֶּה בִּמְיֻחָד. מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ אֶצְלְךָ?'
– 'כֵּן, יֵשׁ לִי קְלָפִים חֲדָשִׁים! רוֹצֶה לְהַחְלִיף אִתִּי?'
– 'בֶּטַח, תַּרְאֶה מַה יֵּשׁ לְךָ!'
קְלָפִים כְּמוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לֹא הָיוּ לִי, וְנָתַתִּי לוֹ לִבְחֹר בְּעַצְמוֹ חֲמִשָּׁה קְלָפִים מִתּוֹךְ הָאֹסֶף שֶׁלִּי, תְּמוּרַת חֲמֵשֶׁת הַקְּלָפִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלּוֹ.
– 'אַבְרִי, בּוֹא נְסַכֵּם בֵּינֵינוּ עִנְיָן אֶחָד: 'בְּלִי חֲרָטוֹת'! סָגַרְנוּ?'
– 'סָגַרְנוּ!' עָנִיתִי בְּחִיּוּךְ. לָחַצְנוּ יָדַיִם וְיָצָאנוּ מְרֻצִּים לֶחָצֵר.
בְּסִיּוּם הַהַפְסָקָה חָזַרְתִּי לַכִּתָּה, וּמָצָאתִי אֶת רְאוּבֵן יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה.
– 'מַה קָּרָה?' נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו.
– 'אֲנִי מִתְחָרֵט עַל הָעִסְקָה שֶׁעָשִׂיתִי אִתְּךָ.'
– 'לָמָּה?' הִתְפַּלֵּאתִי, 'הָיִיתָ נִרְאֶה כָּל כָּךְ מְרֻצֶּה!'
– 'קְלָף אֶחָד עָף לִי מֵהַכִּיס כְּשֶׁשִּׂחַקְתִּי וְאֵינִי מוֹצֵא אוֹתוֹ, קְלָף אֶחָד נָתַתִּי לְיֶלֶד קָטָן שֶׁנָּפַל וּבָכָה, אֵלִיָּהוּ שִׁכְנֵעַ אוֹתִי לָתֵת לוֹ אֶת הַקְּלָף הַשְּׁלִישִׁי כִּי בְּדִיּוּק כָּזֶה חָסֵר לוֹ, אֶת הַקְּלָף הָרְבִיעִי אֲנִי בְּעֶצֶם בִּכְלָל לֹא אוֹהֵב, וְהַקְּלָף הָאַחֲרוֹן נִקְרַע – הִנֵּה אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתוֹ,' הִתְיַפֵּחַ רְאוּבֵן, 'אַתָּה מֵבִין, אַבָּא קָנָה לִי אֶתְמוֹל חֲמִשָּׁה קְלָפִים חֲדָשִׁים וְיָפִים, וְנִשְׁאַרְתִּי עִם קְלָף אֶחָד מְכֹעָר וְאֶחָד קָרוּעַ… אַתָּה יוֹדֵעַ מָה, אֲנִי רוֹצֶה לְבַטֵּל אֶת הָעִסְקָה שֶׁעָשִׂינוּ, אֲנִי רוֹצֶה בַּחֲזָרָה אֶת חֲמֵשֶׁת הַקְּלָפִים שֶׁלִּי.'
– 'הִשְׁתַּגַּעְתָּ? הֲרֵי אָמַרְנוּ 'בְּלִי חֲרָטוֹת'? אַתָּה לֹא יָכֹל לְהִתְחָרֵט עַכְשָׁו!'
רְאוּבֵן קָרַע אֶת הַקְּלָף הַקָּרוּעַ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת וְזָרַק אוֹתָן בְּזַעַם לַפַּח.
– 'אוּף, לָמָּה הֶחְלַפְתִּי אִתּוֹ אֶת הַקְּלָפִים?' הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּצַעַר.
רִחַמְתִּי עָלָיו. בֶּאֱמֶת, מַה זֶּה בִּשְׁבִילִי חֲמִשָּׁה קְלָפִים? יֵשׁ לִי כָּזֶה אֹסֶף עֲנָק. וּרְאוּבֵן, אֵלּוּ הַקְּלָפִים הַיְּחִידִים שֶׁלּוֹ. הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּחֲמֵשֶׁת הַקְּלָפִים, קְלָף אַחֲרֵי קְלָף, לִטַּפְתִּי אוֹתָם בְּעֵינַי, וְהִגַּשְׁתִּי אוֹתָם לִרְאוּבֵן.
– 'אֲבָל אָמַרְנוּ 'בְּלִי חֲרָטוֹת'…' הִבִּיט בִּי רְאוּבֵן בְּעֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת.
– 'נָכוֹן, אָמַרְנוּ 'בְּלִי חֲרָטוֹת'. אֲבָל לִי חָשׁוּב יוֹתֵר לִשְׁמֹר שֶׁיִּשָּׁאֵר לִי חָבֵר טוֹב, חָבֵר שָׂמֵחַ, מֵאֲשֶׁר לִשְׁמֹר עַל הָעִסְקָה שֶׁלָּנוּ. קַח, רְאוּבֵן, תֵּהָנֶה מֵהַקְּלָפִים שֶׁלְּךָ, לִי יֵשׁ הַרְבֵּה וַאֲנִי שָׂמֵחַ בָּהֶם. וּלְהַבָּא, אֲנִי מַצִּיעַ לְךָ לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם לִפְנֵי שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִסְקָה…'
***
מַה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, יְלָדִים, הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחְזִיר לוֹ אֶת הַקְּלָפִים? אַתֶּם בִּמְקוֹמִי הֱיִיתֶם מַחְזִירִים? וְאִם לֹא הָיִינוּ אוֹמְרִים 'בְּלִי חֲרָטוֹת', הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחְזִיר?

אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Hide picture