כתבה: מיטל הדיה
"אש"-הודיע מפקד המחלקה,כל החיילים ניצבו בעמדותיהם והפגיזו לעבר האויבים…
כל זה התרחש לפני כ-45 שנים במהלך מלחמת ששת הימים.
דוד שלפני כמה רגעים יצא להפסקה ניגש לנשקו והצטרף לחבריו,
הוא הכיר היטב את שטח הקרב עוד כשהיו ניסיונות למנוע מלחמה.
בעוד הוא צועד לעבר הטנק, חש יד נוגעת בכתפו, הוא הביט לאחור ונדהם לראות אדם לבוש כמימי בית המקדש השני, נעליו היו כעין חבלים מסובבים על רגלו,
על ראשו כלל לא הייתה קסדה,ובגדיו נראו כ-2 סודרים מחוברים זה אל זה. היה נראה כאילו גם אותו אדם היה מופתע ולא ידע איך להגיב,
5 שניות שניהם עמדו דום בעוד הקרב מתחולל סביבם, פתאום התנערו והתחילו לשוחח:
דוד:" תישמע אני באמצע קרב באמת שאין לי זמן עכשיו"
אדם:"את האמת שאני גם ממהר אך רציתי לשאול איה אנחנו?"
דוד:" אנו בעיצומה של מלחמה קשה נגד מצריים ועוד ארצות אחרות, מה רצונך?"
אדם:"אני ירמיהו אחד מלוחמי יהודה המכבי אך פתאום הועברתי למקום הזה, שלפי דבריך כנראה בתקופה אחרת…"
דוד:"אני רואה שאין לנו כל כך הרבה זמן, אז אולי תצטרף למלחמה איתנו!"
ירמיהו:" ברור, בשמחה"
דוד וירמיהו הצטרפו לאחיהם הנלחמים, ביום השני למלחמה המשיכו להלחם במסירות בעוד ירמיהו מעודד את דוד לא לעצור, לא להירדם בצד או לנוח לרגע.
כל המלחמה נמשכה 6 ימים (לכן נקראה כך) וירמיהו ודוד ביחד נלחמו בשיתוך פעולה ולבסוף הם ניצחו, כל ישראל שמחו וצהלו דוד וירמיהו התחבקו:
דוד:"עזרת לי מאד ,אני מרגיש שאתה אחי, אני חושב שבזכותך יצאנו בשלום מהמלחמה" ירמיהו:"זה בסדר, רק נישארה השאלה איך אני יוצא מכאן?'
יש לכם רעיון?
רוצים לכתוב את ההמשך?
שלחו ל:kids@meirkids.co.il
או כתבו כאן בתגובות!