עדים צעירים

ניצול שואה

מאת: אהוד גרשוני

לעילוי נשמת: ברוך בן פיגא

סבא רבא שלי ז'ל היה ניצול שואה. (וחשוב לציין! כשהוא היה בשואה הוא היה יתום. כך שהוריו לא יכלו לסייע לו) כשהוא שמע שהחלו מחנות ההשמדה בפעולתן הוא החל לברוח.. בסופו של דבר גם סבי הגיע למחנות והוא גווע ברעב במשך כל הימים האלה שבהם היה שם. הוא הרגיש כמה זה קשה לא לאכול הרבה ימים ומאז אותו יום הוא החליט שאין דבר כזה שמי שנכנס אליו הביתה יהיה רעב. בכל פעם כשנכנסו אנשים לביתו הוא היה מביא להם משהו לנשנש. לדוגמה: כשאני הייתי בן ארבע, בדיוק באותו רגע כשנכנסתי לביתו הוא הביא לי חבילת שוקולד.

כשסבי, בסופה של המלחמה היה בבית חולים הודיעו כי בית החולים יותקף עוד רגע הנאצים יגיעו לבית החולים ואת כל האנשים הנמצאים בו (כולל החולים) יהרגו.

סבי, שכב במיטה ליד איש אחד. וברגע ששמע את הבשורה שהנאצים עומדים להתקיף את בית החולים, מיד הוא קם ממיתתו והחל (אפילו שהוא היה חולה) לברוח. לעומת זאת האיש שלידו שכב אמר:'לא,אני לא יכול לקום! זה קשה לי מידי!'. אבל בסופו של דבר את האיש ששכב ליד סבי, הנאצים הרגו אותו.

כמובן שסבי הוא לא האדם היחיד שהצליח לברוח ולהינצל מהשואה, אלא יש היום עוד אנשים רבים שגם הם ניצלו מהשואה שמספרים היום את כל מה שקרה להם. 

♦ מה אתם אומרים ילדים יקרים ? איך סבו של אהוד הצליח לשרוד זמן רב ללא מזון ? אנחנו היום נמצאים במצב כזה שאין לנו מה לאכל או שלנו יש תמיד מספיק אוכל ? אנחנו יודעים להודות על כל מה שיש לנו היום או שאולי קצת יותר מדי התרגלנו לחיים הטובים שיש לנו?

נשמח מאד שתשתפו אותנו במה שאתם חושבים כאן בתגובות למטה !

♦ גם אתם מכירים ניצול מהשואה במשפחתכם או בסביבתכם הקרובה ? רוצים לשתף את כולנו בסיפור שלכם כדי שנדע קצת יותר מה עבר על העם שלנו לפני 70 שנה ? שלחו אלינו בהקדם לכתובת האימאייל- kids@meirkids.co.il וגם הסיפור שלכם יופיע כאן.